חידושי אגדות על סוכה כט:
Chidushei Agadot on Sukkah 29b · חידושי אגדות על סוכה · free full Hebrew text
Open in the reader →על שהיה סיפק בידם למחות כו'. ובפ' במה בהמה אמר ביש בידו למחות כו' שהוא נתפס על כל העולם כולו. ואמר
פוסקי צדקה כו' הרי זה עובר בבל יחל דברו וגו'. ונראה לדקדק בכל זה דנקט בעלי בתים דהיינו עשירים ומנהיגים ואינן ת"ח ואין משהין שטרות פרועין לגבות בהן שנית דהא ידעי דגזל גמור הוא אבל משהין אותו שיש לו שום דין ודברים עם הלוה ורוצה לדוחקו בזה השטר לטעון מגו ודבר זה בעיני בעלי בתים לאו איסור הוא אבל אחז"ל בזה דאיסורא איכא משום אל תשכן באהלך וגו' שמא ימות ויפול שטר זה לפני יתומיו ויגבו בו שנית ומלוי ברבית דקאמר נמי על בעלי בתים שהם אינן יודעין להלות מעותיהן בהיתר בעיסקא או בדרך אחר של היתר:
ועל שהיה סיפק בידם למחות כו'. איירי נמי בבעלי בתים מנהיגים שיש בידם למחות ואינו ביד ת"ח:
ופוסקי צדקה ברבים. היינו שבעלי בתים מנהיגי הקהילה פוסקין צדקה מרובה ואינן נותנין כולה שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי ודו"ק:
בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון פי' בערוך לטמיון לאוצר המלך ע"ש ונראה דה"נ בבעלי בתים העשירים ומנהיגים ומשתררים ומתגאים על אחיהם כפרש"י והיינו דמסיק וגסות הרוח כנגד כולם כמ"ש לגבי המצות ותלמוד תורה כנגד כולם שהתלמוד מביא לידי מעשה ה"נ הכא הגסות הרוח מביא לאלו בעלי בתים להני דברים שהם כובשי שכר שכיר כפרש"י שמדחהו בלך ושוב שעובר בבל תשהה כדאמרינן פרק המקבל דמתוך גאותן דוחין השכירים בלך ושוב שאין לי פנאי להתעסק בך עתה:
ועושקי שכר שכיר. פרש"י גוזל שכרו עכ"ל והוא דחוק דא"כ ה"ל למימר גוזל אלא דלא תעשוק שכר שכיר מוקמינן לה התם לאינו משלם לשכיר בזמנו דהיינו שכיר יום כל הלילה ושכיר לילה כל היום וזהו וודאי ג"כ בא להם מתוך גאוותן לדחות השכירים מלשלם להם בזמנם. ואמר
על שפורקין עול כו'. היינו ממש מתוך גאוותן סוברים בדעתן שאחיהם ישאו עליהם עול מנהיגים. ומסיים
אבל בענוים כתיב וענוים יירשו ארץ פסוק הוא בספר תהלים דלעיל מיניה כתיב אל תתחר במצליח דרכו וגו' היינו העשירים המתגאים על הציבור שלא לשם שמים. ואמר
ועוד מעט ואין רשע וגו'. דהיינו שנכסיו יורדין לטמיון אבל ענוים שאינן משתררין על הצבור ונזהרין בכל זה הם ירשו ארץ שנכסיהן מתקיימים ובכל נוסחא שלפנינו הרכיב בזה קרא אחרינא נצר מטעי מעשה ידי להתפאר והוא פסוק בישעיה ותחילת המקרא ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר וגו' ואין לו מקום כאן: