חידושי אגדות על סוטה ט.

בפירש"י שם בה פנים פנאי כו' לשון פונה כו' עכ"ל ובמדרש ילקוט מפורש בע"א יושב בסתר שם פנים של צורת עובר בדמות הנואף לפרסם בעולם זנותה ע"ש באורך:

בגמרא ג' כוסות האמורות במצרים למה כו'. בפ' ג"ה פירש"י ג' כוסות בסיפור החלום וכוס פרעה גו' דקדק לפרש בסיפור החלום לפי שיש עוד כתוב אחד ונתת כוס פרעה גו' ובב"ר חשיב ליה נמי וקאמר ד' כוסות נגד ארבע כוסות של פסח אבל תלמודינו ודאי לא חשיב אלא ג' הנאמרים בסיפור החלום וכוס פרעה גו' ואשחט אותם אל כוס גו' ואתן את הכוס גו' והיינו שחלום שר המשקים היה פתרונו האמיתי כן לבשר טוב על ישראל כמפורש בחידושינו פ' ג"ה ע"ש:

וכ"ת הנך אזדו כו'. פי' והנך נמי דבימי משה מתו ונטבעו בימי פרעה וכי אזהר רחמנא מערב רב כו' עכ"ל רש"י בפרק הערל ע"ש:

בתוספות בד"ה מנימין גר מצרי כו' אבל עמון בלבל דכל הנהו כו' ול"ג עמון דעמון לא יתבי אדוכתייהו ובברכות וכי כו' סנחריב ולא החריבה נבוכדנצר כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד וקשה לפירושו מן התוספתא דקתני לא מצרים במקומה כו' עכ"ל כבר תיקן ר"ת בפי' הא דקתני לא מצרים במקומה כו' דרבי עקיבא אית ליה הכי על אותה שעה שהלך לתרהקה מלך כוש בלבל את מצרים אלא תלמוד שלנו אינו סובר כן שלא היה זה בלבול אלא שטיפה בעלמא אלא דעיקר קושייתם אהא דקתני נמי שם לא מואבים במקומם ושיעור דבריהם דקשה לפירושו במה שתיקן הא דקתני לא מצרים במקומה שנאמר דתלמודינו אינו סובר כן דבכל זה לא תיקן כלל דיש לנו לשבש כמו כן לפירושו הא דקתני לא מואבים במקומה דההוא לכ"ע ודאי אינו אלא שטיפה בעלמא ולא בלבול כדכתיב שאנן מואב ואי ל"ג מואבים התם ל"ק מידי דההיא דלא מצרים במקומה כו' כבר תיקן ר"ת בפירושו ודו"ק:

אני ה' לא שניתי לא הכיתי לאומה ושניתי לה כו'. הקשו בתוס' דתקשי ליה הא דרבא והא דמנימין דלא ה"מ לתרוצי למלך כו' ע"ש ונ"ל דלק"מ דלאו לענין כליון אומה שלימה קאמר אני לא הכיתי לאומה ושניתי אלא דה"ק אני ה' לא שניתי להכותה באותה מכה שהכיתי אותה כבר שלא יאמרו האומות אין כחו אלא בזו המכה כמ"ש המצריים אין כחו אלא במים אלא מכה אותם במכה אחרת משא"כ בישראל:

חיצי כלים כו' גם במכה אחת לייסרם כמה פעמים והענין כמ"ש במצרים שהכה אותם בעשר מכות משונות זו מזו בימי משה ואח"כ בימי פרעה נכה הכה אותה במכת חרב של נ"נ שלא הכה אותו כבר להראות לאומות שיש כחו בכולם והוא כוונת הכתוב בתחלת י' מכות אמר הכתוב ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי גו' ובמכת בכורות ג"כ נאמר לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי גו' לפי שפרעה האמין בשניות שיש אלוהות הרבה כח לכ"א ואחד כמ"ש אין כחו אלא במים ולזה גם כשהכה אותו באחד והתרה בו באחרת לא האמין שיהיה גם כחו באחרת וזה הביאו לקושי לב שהיה סומך שלא ישנה הקב"ה לו להכותה אותה מכה שנלקה כבר ובאחרת שהתרה בו אמר שלא יהיה כחו בו וזה הביאו שהרביתי אותותי ואת מופתי בו להראות לו כחי בכלם כמ"ש למען הראותך כחי ובעבור תדע כי אין כמוני וגו' וק"ל:

אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו כו'. נראה דכך היא המדה ברשעים דבמלאת ספקו מיירי בהו כל הענין שם וכפירש"י כל רצונו דהיינו שעושין ברצון ובמזיד אבל במדת צדיקים אמרינן פ"ק דע"ז דנפרע מהן מעט מעט לטובתן ע"ש:

מ"ד רננו צדיקים בה' גו' אל תקרי נאוה כו'. נראה משום דהו"ל למכתב רננו צדיקים לה' בל' כמו את השירה הזאת לה' והרבה כמוהו אבל אמר רננו צדיקים במה שעשה להם ה' שנגנז אהל מועד כו' שטבעו בארץ שעריה כי לטובתם היה ולהיות הנוה תהלה לישרים ולא שיתהללו בו שונאיהם כמו בשאר כלי בהמ"ק שנטל טיטוס והוליכן עמו להשתבח ולהתהלל בעירו כמ"ש בפ' הניזקין ובמדרש אגדה דלכך נעשה זה הנס בשערי המקדש יותר מבשאר כלי מקדש לפי שחלקו כבוד לארון שנאמר שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלט בהן בריה וטבעו בארץ כו' עיין פרש"י באיכה אבל רש"י הכא נדחק לפרש דקאי אשערים של בת ציון ולא אשערי בהמ"ק והיינו משום דנקט הכא דוד והוא לא בנה בהמ"ק אלא שלמה בנאו והוא סותר המ"א שכתבנו דודאי בשערי מקדש איירי ואע"ג דשלמה בנאו עיקר הכבוד היה לדוד שהוא הכין כסף וזהב לבנינו גם קנה מקום מקדש ולגבי שערים אמרו פ' ב"מ ובפ' חלק כשבא שלמה להכניס ארון לבהמ"ק דבקו שערים זה בזה כו' ולא נענה עד שאמר אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך כו' ע"ש ולהכי נקט הכא שפיר אשערי בהמ"ק שטבעו שהוא תהלה לדוד ודו"ק: