חידושי אגדות על סוטה כב.

גמ' רא"א הרי זה ע"ה רשב"נ אמר ה"ז בור כו'. פרש"י בור גרוע מע"ה עכ"ל והיינו דעם הארץ אקרי ע"ש שהוא בדרך ארץ ולא כן הבור שהוא ריק מכל דבר וכפירוש הרמב"ם במס' אבות אמתני' דאין בור ירא חטא ולא ע"ה חסיד בור הוא שאין לו לא חכמה ולא מדות וע"ה הוא שאין לו מעלות שכליות אבל יהיה לו קצת מעלות המדות ע"ש:

ר' ינאי אמר ה"ז כותי כו'. פרש"י דכיון שלא שימש ת"ח אינו מקפיד על דברי חכמים כו' עכ"ל ומה"ט אמרינן פ"ק דחולין בכותים שאין מדקדקין במצות כישראל ע"ש:

איזהו ע"ה כו'. פרש"י איזהו ע"ה שנחשד על הטהרות ועל המעשרות כו' עכ"ל ר"ל איזהו ע"ה דאמרו במקום אחר משמע ומיהו הא דאמר פרק ג' שאכלו איזהו ע"ה שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ וחכ"א כל שאינו מעשר כו' ליכא לפרושי הכי וצ"ל דהרבה עניני ע"ה הן כמ"ש התוס' וק"ל:

כל שאינו קורא ק"ש כו'. ע"פ מ"ש פ' שתי הלחם אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש כו' ומש"ה קאמר הכא אם לא קרא ק"ש ולא קיים מצות לא ימוש מקרי ע"ה ומיהו הא דאמר שם אסור לאומרו בפני ע"ה שלא יאמר בק"ש סגי כו' כפירש"י שם ע"כ דס"ל כאחרים דלקמן דע"ה קורא ק"ש ומ"ד הכא כל שאינו מניח תפילין היינו נמי גם אם קורא ק"ש אם אינו מניח תפילין ה"ז מעיד עדות שקר בעצמו כדאמרינן בברכות והוי ע"ה וכן למ"ד כל שאין לו ציצית כו' מה"ט הוא וכן למ"ד כל שיש לו בנים כו' היינו נמי מה"ט דכתיב בק"ש ושננתם לבניך גו' ולמדתם את בניכם גו' וק"ל:

לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר וזרעתי גו'. וזרע בהמה ר"ל דהיינו שאינו יודע כבהמה זו שאינה יודעת כלום וצ"ל לפי הדרש זה המקרא אין כאן מקומו דלפי ענינו מלפניו ומלאחריו איירי האי קרא במעלות ישראל ויהודה וכמו שת"י אצליחינון כבעירא כו' ע"ש:

ירא את ה' בני ומלך ועם שונים גו' ששונין הלכות כו'. שלמה קאמר האי קרא לבנו רחבעם ירא את ה' בני ומלך גם שאתה מלך ולא תהא בור שאינו ירא חטא גם אם קרא הרי שלא שנה ואמר גם עם שונים ולא שמשו ת"ח אל תתערב שהם ע"ה כדעת אחרים וכדמסיק שמורין הלכה מתוך משנתן בלא שימוש ת"ח אבל הלומד במשנה בלא הוראה מיישובי עולם הן כמ"ש הליכות עולם לו גו' ועיין בחידושי אגדות דסוף מסכת נדה ובדורות הללו אותן שמורין הלכה מתוך שו"ע והרי הם אין יודעין טעם הענין של כל דבר אם לא ידקדקו מתחלה בדבר מתוך התלמוד שהוא שימוש ת"ח וטעות נפל בהוראותם והרי הן בכלל מבלי עולם ויש לגעור בהן:

ושנה בה הותרה כו'. עיין פ"ק דקידושין ובחידושינו שם:

אלמנה שובבית. עיין פרש"י ובערוך בערך שב פירש בע"א ע"ש:

אינו והאר"י למדנו קבול שכר כו' מבתולה לא פריך דהא לא משני מידי אבתולה והיינו משום דבתולה ציילנית לא משמע אלא דמתפללת יותר מדאי יומם ולילה כפי' הערוך משא"כ הך בתולה דיראת חטא היתה מתפללת בזמנה וכן אלמנה שובבית משמע דדרכה בכך מבקרת שכנותיה תמיד כפרש"י פריך שפיר מהך אלמנה דקיבול שכר דמיירי בכה"ג נמי דכל יומא הות אתיא ומצלת בי מדרשא כו' וק"ל:

יר"מ שלא יכשלו בי בני אדם כו'. הא דלא היתה מתפללת על עצמה שלא אכשל בבני אדם דלא תיענש אפשר דהיתה יודעת בנפשה לאוקמא ולא היתה מתפללת אלא שלא יכשלו הם בה לאונסה ויענשו על ידה וכדאמרינן כל מי שנענש חבירו ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ודו"ק:

ועצומים כל הרוגיה זה ת"ח שהגיע כו'. פירש"י מלשון עוצם עיניו ויש לפרש כמשמעו ור"ל גדולים וחשובים שהגיעו להוראה כמ"ש לעיל ספ"ק ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב וק"ל: