חידושי אגדות על סנהדרין מט.

א"ל ניזיל לאבנר כו'. והכתוב שאמר והשיב ה' את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים וגו' גם דוד אמר אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וגו' ויהרגם וגו' היינו לפי דעתם שלא היה יכול אבנר להציל עצמו בא' מאבריו של עשהאל ועוד דאיכא למ"ד דפליג דאפילו ביכול להציל עצמו בא' מאבריו ולא הציל פטור הנרדף:

עמשא מורד במלכות כו' א"ל עמשא אכין ורקין כו'. י"ל דדריש זה מדכתיב וייחר ביו"ד וקרי' ויוחר בוי"ו דריש וייחר מעצמו כמו שחשב יואב שהיה מורד במלכות וקרינן ויוחר בוי"ו שנתאחר ע"י אחרים דאשכחינהו דפתיח להו במסכתא וכו' ודריש ליה ג"כ מדכתיב ויוחר מן המועד וגו' דהיינו שנתאחר מן המסכת אח' מסדר מועד שפתחו ועסוקין בה וק"ל:

אלא ההוא גברא מורד במלכות כו'. למ"ד לעיל הרוגי מלכות נכסיהן למלך ניחא דהוצרך לומר לו דבלאו שהוא חייב מיתה ממה ששפך דם עמשא אלא דמורד במלכות נמי הוה ונכסיו למלך ולמ"ד דמורד במלכות נמי נכסיהן ליורשין קא"ל דמורד במלכות הוה לפי דעתו שלא היה חייב מיתה בהריגת עמשא ונראה דדריש ליה דהרגו ליואב נמי מפני שהיה מורד במלכות מדברי דוד שאמר וגם אתה ידעת אשר עשה לי יואב וגו' דהיינו שהיה מורד במלכות ממה שנטה אחרי אדוניהו כמ"ש הרד"ק שהרי היה יואב יודע כי בלב דוד להמליך שלמה והוא מורד בהם ונטה אחרי אדוניהו כו' ע"ש:

מאי לא נטה א"ר יהודה שבקש לנטות ולא נטה ומ"ט לא נטה וכו'. מלתא באנפיה נפשיה וסיפא קדריש:

לא עסק דוד בתורה כו' לכאורה דהל"ל אלמלא יואב לא היה דוד עושה משפט וצדקה דכתיב ויהי דוד עושה וגו' ונראה שדקדק לומר כן ממה דכתיב לכל עמו דמי שלא למד הדינין על בוריין א"א לעשות משפט צדק לכולם שלא יכשל בהם אבל אמר דוד שהיה עוסק בתורה ולמד הדינין על בוריין ובזה היה עושה משפט צדק לכל עמו ולא היה נכשל וז"ש אלמלא יואב לא היה דוד פנוי לעסוק בתורה מפני הטירדא ולא היה יכול לעשות משפט צדק לכל עמו וק"ל:

בור וסירה גרמו לו כו'. עיין פירש"י והוא דחוק דמה תלה אבנר בבור ולא הוה דומיא דסירה שתלה הדבר בסירה ופי' הרד"ק יותר נכון בזה שא"ל אחד מן הנערים שכחה בבור ומצאה דוד בבור עכ"ל דהשתא הוה שפיר דומיא דסירה ודו"ק:

על עסקי שלו כו'. עיין פי' רש"י ובפ' מצות חליצה איבעיא להו הך מלתא בלשון אחר גדמת מהו שתחלוץ ואהך איבעיא לא הוה צריך לשחות ולהראות היאך תחלוץ בשיניה אלא דהמ"ל תחלוץ בשיניה כדאמרינן התם מי כתיב וחלצה ביד אבל הכא יואב הוה מיבעיא ליה לאבנר היאך חולצת בשיניה ולהכי היה צריך אבנר לשחות להראות לו וק"ל:

ויכהו שם אל החומש אמר ר"י כו' כצ"ל:

טובים שהיו דורשין כו'. ר"ל טובים שהיו דורשין אכין ורקין שבתורה הנקראת טוב לצדיקים נאמר על המעשה כמו והיה מעשה הצדקה וגו' שהן שמעו אפילו מפי המלך ולא עשו לבטל התורה והוא ע"פ האגרת מן המלך עשה לבטל התורה ודו"ק:

אמר רב שלא חשדו כו'. ר"ל אם לא ראה החרב בידו מאי קאמר דלא נשמר מן החרב אלא דקאמר אף שהיה לו לשמור עצמו מחרב שבידו לא היה נשמר בו וקאמר רב דהיינו משום שלא חשדו שיהרגנו וכמ"ש וישם דמי מלחמה בשלום שהיה להם שלום עמו ולא היו נשמרים ממנו כפירש"י ודו"ק:

ויקבר בביתו במדבר כו'. נראה לפרש ע"פ הדרש שהביא הרד"ק הרוגי ב"ד אין נקברים בקברי אבותיהן כו' מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקברי אבותי כו' ולדעת בעל זה הדרש בא טעם וקברתו יפה כלומר פגע בו שם כדבריו וקברתו בקברי אבותיו עכ"ל וזש"ה ויקבר בביתו דהיינו בקברי אבותיו ואמר שזכה לזה יותר משאר הרוגי ב"ד מפני שהיה ביתו מופקר כמדבר כו' ואמרו אף ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות לפי שדרך בעלי מלחמות שמצוי בהם גזל ועריות אמר שלא כן ביתו ובעלי מלחמות שבחיל שר צבא יואב שהם היו מנוקים מגזל ועריות כמו שדרשו בפסוק שיניך כעדר הקצובות וגו' על י"ב אלפים שצבאו על מדין שהיו מתרחקין מן הגזל מן העריות שלא כדרך שאר בעלי מלחמות וק"ל:

אפי' מוניני כו'. עיין פירוש רש"י בערוך פירש מוניני ציר של דגים כו'. כלומר כל שהיה אוכל אפילו דבר מועט היה מחלק עכ"ל עיין שם ונראה דדריש ליה ממלת שאר דאפילו דבר טפל שעשוי שירים היה מחיה ופריס לעניי העיר וק"ל:

סליק פרק נגמר הדין