חידושי אגדות על סנהדרין קב.

ואמר דכתיב ושחטה שטים העמיקו גו'. יראה דהוא ראיה לדרשה דלעיל וסמך בעיקר אקרא דבתר הכי שמפורש בו כל הענין שזכר דכתיב אני ידעתי אפרים וישראל לא נכחד ממני כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל ר"ל שאמר על ירבעם שנקרא ע"ש אפרים ואמר שהעמיק עצת שטים להאמינו במה שאמר כי אני מוסר לכולם ע"ש שהיה מוכיח את שלמה במילי דשמיא ואמר אני ידעתי אפרים כלומר ידעתי שכוונתו לרע אבל ישראל דהיינו הצדיקים שנקראו ישראל לא נכחד ממני לכפור בי כמו שהיה כוונת ירבעם בחתימת הצדיקים ומפרש לה עתה הזנית אפרים לעבוד עבודת כוכבים עגלי הזהב ועל ידו נטמא ישראל כמ"ש ירבעם החטיא ישראל ואגב דנקט תלמודא האי קרא קמייתי נמי מאי דדריש ביה ר"י אמר הקב"ה הם העמיקו כו' ר"ל הם העמיקו יותר משלי כו' שהעמיקו עצתם לענוש בעובר על צוויים יותר משלי כי אלו לא היה עונשם מיתה לידקר בחרב רק בעונש קל ממנו לא היה עובר על מצות עשה של תורה לעלות לרגל לירושלים אבל מפני יראת עונש מיתה לידקר בחרב היה עובר על מצות עשה דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש וק"ל:

עת מזומנת לפורענות וביום פקדי וגו'. עיין פירש"י לפי פירושו נראה שאמר כן על מעשה מרגלים אבל הקרא כתיב במעשה עגל וכדלקמן בשמעתין וע"כ נראה יותר לפרש על י"ז בתמוז במעשה עגל כדאמרינן בסוף תענית ה' דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף את התורה כו' ודו"ק:

עת מזומנת כו'. מבואר כי הש"י מביא הטוב והרע לעולם קרוב לטבע וע"כ כשמביא הטוב לאדם לפי שכרו מביאו בעת המזומן לטובה כפי המזל שבאותו זמן וכן להיפך ברעה כשמביא העונש לאדם מביא בעת המזומן לרעה כפי המזל שבאותו זמן וכן יתבאר מקום מוכן כו' כפי המזל השולט באותו מקום:

וירבעם יצא כו' כשיצא מפיתקה כו'. דלא הל"ל מהיכן יצא ושהיה עליו שלמה חדשה ושהיו לבדם בשדה אלא דה"ל למכתב ויהי בעת ההיא וימצא אחיה השילוני את ירבעם ויתפוש אחיה בשלמה אשר עליו גו' וע"כ דרשו בו הנך דרשות וענין יצא מפיתקה של ירושלים עיין בפירש"י ובערוך פי' יצא מן הכתב הכתוב לצדיקים לעתיד שיחיו וישמחו בירושלים כו' ע"ש:

מה שלמה חדשה אין כו' אף תורתו כו'. דימה תורת ת"ח לשמלתו וכמ"ש שמלה לכה קצין גו' לפי שהת"ח ניכר בשמלתו וטליתו שהיא משונה מטלית של אחר כמ"ש במסכת ב"ב ואמר שהיתה תורתו כשלמה חדשה המחוורת עדיין בלי רבב ואשמועינן בדרש הזה שכשר היה ירבעם באותו שעה כשנתמנה למלך על ידי אחיה:

ואמר שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי כו'. לפי שגדולי התורה נדמו לארזי הלבנון וקטנים שלפניהם דומין לעשבי השדה שהוא נמוך לפני הארזים:

לכן תתני שלוחים וגו' מי שהרג את הפלשתי והוריש כו' עי' פירש"י כאן ובספר מיכה מפורש יותר:

ואומר אין פשע וגו'. שהוא חושב דבר זה לעבירה קלה ואין פשע שהוא מרד כמו שגזל אביו ואמו שיחשוב שאין זה גזלה שאביו ואמו ימחלו לו גם שיהיה לאחר זמן שלו ואמר שאינו כן אלא עבירה גדולה היא בידו שחבר הוא לאיש משחית דכמו שירבעם השחית והפריד את ישראל מאביהם שבשמים שלא יעלו לרגל למקום שהשכינה שרויה שם לברך משם את ישראל כן זה שאינו מברך ברכת הנהנין מונע מלברך את ישראל כפירש"י ועיין בחידושינו פרק כיצד מברכין וע"ז מייתי וידח וגו' את ישראל מאחרי ה' גו' כב' מקלות המתיזות כו' דהיינו שע"י עבודת כוכבים שעשה הדיחן והפרידן מאחרי ה' שלא ללכת לירושלים אשר שם צוה ה' את הברכה ואמר כב' מקלות כו' יש לפרש שאמר כן ע"ש ב' עגלים שעשה האחד בדן והאחד בבית אל כב' מקלות שכ"א מתזת את חברתה ממקומה כן נפרדו ישראל ממקום ירושלים לדן ולבית אל לב' מקומות רחוקים זה מזה וק"ל:

בשביל כסף וזהב כו'. נקט נמי כסף ע"ש הכתוב וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל דר"ל דהוה סגי להם ברבוי כסף אבל ע"י הזהב שנוסף להם עשו העגל מתוך רבוי הטובה ועיין בזה בחדושינו במסכת ברכות וק"ל:

יונקים מעגל אחד וכו'. ענין יניקה זו כמו שאין ראוי להניק מעגל ואדרבה הוא רוצה לינק כך ישראל לא היו ראוים לאותו מעשה להניק מן המעשה העגל כדאמרינן פ"ק דמסכת ע"ג ואמר דגם מכאן ואילך היו יונקים מב' וג' עגלים כי דורו של ירבעם לא היו ראוים לאותו מעשה אבל ירבעם הכריח אותם לכך כדאמרינן לעיל ודו"ק:

אין לך כל פורענות כו'. אמר כן לפי שמיני הפורענות באין כפי העבירות כמ"ש בפ"י מאמרות ז' מיני פורעניות באין לעולם על ז' גופי עבירות כו' וכדאמרינן פרק במה מדליקין אמר ר"י כאן שעונש עון העגל יבא על כל מיני פורעניות. ואמר שאין בה אחד מכ"ד בהכרע כו'. לפי שדימה הכתוב הזכיות והחטאים כאלו הם בכף מאזנים כמ"ש נושא עון כדאמרינן פרק קמא דר"ה שאם הזכיות מרובין מכריעין לטובה ואם החטאים מרובים מכריעין לרעה אמר שזה עון עגל הראשון שהוא תחלת כל חטאים של ישראל שאמר עליה הכתוב חטא העם הזה חטאה גדולה היא מכרעת כף מאזנים שאף אם הזכיות והחובות שקולים אז בדור ההוא עון העגל הראשון הוא מכרעת שיהיו העונות מרובין כמ"ש וביום פקדי גו' ר"ל וביום פקדי על הזכיות והחובות שלהם אז ופקדתי עליהם על הכף מאזנים את חטאתם זאת שיהיו הם מכריעים את הזכיות. ואמר שלאחר כ"ד דורות נגבה פסוק כו' ר"ל שבאותו מעשה היו ישראל ראוים ח"ו לכליה כמ"ש ואכלם ואעשה גו' וע"י תפלת משה נתבטלה הגזרה אז אבל נתקיים ונגבה פסוק זה בחורבן הבית שנאמר קרבו פקודות העיר גו' הן ב' פקודות הא' עון שהיה כבר במעשה עגל נקרב עתה לעונות הדור ההוא. ואמר ואיש כלי משחתו בידו גם שכבר ביטל משה פקודת הגזרה הנה עתה איש כלי משחתו בידו מוכן הגזירה לבא ואין מעכב בשעת החורבן ודו"ק:

מאי אחר כו'. לפי שכל הענין שלפניו אינו מדבר בירבעם רק במעשה נביא שאכלו אריה ולכך קאמר מאי אחר מה ענין זה למעשה שלפניו דמלת אחר משמעו שבסבת הדבר שנזכר למעלה בא ענין שזכר כאן. ואמר שתפשו הקב"ה כו'. דמדכתיב לא שב גו' משמע שהמבוקש ממלת אחר שיחזור בו א"ל אני ואתה ובן ישי נטייל כו' בן ישי בראש כו' והיינו אחר ממה שאמר לו הקב"ה שבן ישי יהיה בראש והוא יהיה האחר לכך לא שב ירבעם כו' וק"ל: