חידושי אגדות על סנהדרין ק:

לא תנטוש גילדנא מאודניה כו' ובערוך פי' ולא תפשוט העור מן האוזן של הבהמה שאותו העור לחבלה יהיה ולא יצלח למלאכה אלא כו':

בת לאביה מטמונת שוא כו' לפי שיחשוב האדם בנולדה לו בת שיש לו בה שכר יותר משנולד לו בן כי הבת מיום שנולדה היא ברשותו למוכרה לאמה ולהשיאה והוא מקבל כסף קידושיה ומעשה ידיה שלו וכן שבח נעורים לאביה מה שאין כן בבן ואמר כי מטמון זה שיש לו בה הוא מטמון שוא כי יצא שכרו בהפסדו כי הוא מפחד תמיד עליה ואף בלילה לא יישן מדאגתו עליה וצריך לשומרה בקטנותה שמא תתפתה וכו' דבנערותיה אפשר שיהיה לו שכר הפתוי דהיינו הקנס שהוא לאביה אבל בקטנותה אין לה קנס כר"מ. ואמר בנערותה שמא תזנה אבל בגרה ודאי תזנה והוצרך להשיאה ושמא לא ימצא להשיאה להגון לה כדאמרינן בתך בגרה שחרר עבדך וכו' נשאת שמא לא יהיה לה בנים וזו הדאגה בבת ולא בבן כי אין האשה אלא לבנים ושאמר אי אפשר לעולם בלא זכרים וכו' מבואר בפ"ק דב"ב ע"ש:

וח"א ישיחנה לאחרים כו'. שמא הם ישיאוהו עצה טובה להשיבו מדאגתו וכן פירש"י בפי"ה ע"ש:

מנע רבים מתוך ביתך כו'. אצל רבים אמר שימנע אותם מתוך ומפנימית של ביתו וכו' אפשר ברבים שימצאו בהם רשעים שאין לאדם לגלות להם מסתוריו אבל אל הבית דהיינו מחוץ לבית יביא רבים הצריכים לו כי העניים רבים הם אך לא הכל תביא אף מחוצה לו ועל הראשונות מייתי דאמר רבי לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו דהיינו בפנימית של בית כי ברבים הרעים אפשר שיהיו בהם רשעים כמ"ש איש רעים להתרועע וק"ל:

אשה טובה מתנה כו'. ר"ל היא מתנה טובה לפי הגזרה כמ"ש מ' יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצאת בת פלוני לפלוני אבל אמר שאפשר שתשנה הגזירה והיא בחיק ירא אלהים תנתן ע"י בקשת הרחמים. ואמר אשה רעה צרעת כו'. כמו הצרעת שהיא רעה הדבוקה באדם כמ"ש וצרעת נעמן תדבק בך וגו' כך האשה הרעה היא הרעה הדבוקה באדם עד שמרחיקה ומגרשה מתוך ביתו. ואמר אשה יפה לפי פשוטו גם היפה במעשיה אשרי בעלה שהיא מצילה אותו מאשת אחרים כמ"ש דיה שמצלת לן מעבירה וז"ש מספר ימיו כפלים לפי שנאמר בעבירה הכרת תכרת בעוה"ז ובעוה"ב ואמרי' בפרק הזהב בעבירת אשת איש שהוא מיורדי גיהנם ואינן עולין ולז"א באשה המצלת את האדם מעבירה שמספר ימיו כפלים בעוה"ז ובעוה"ב:

העלם עיניך מאשת חן וכו'. והיא אשת איש כי אפשר שלא תהיה יפה אבל היצה"ר נותן לה חן בעיני רואיה וז"ש פן תלכד במצודתה כי היא אינה רק מצודת היצה"ר:

אל תט אצל בעלה למסוך וכו'. כמ"ש זנות יין ותירוש וכו'. ואמר כי בתואר אשה יפה וכו' כי אשה יפה לבעלה הנזכרת לעיל הוא גם במעשיה זוכה לעוה"ב ולעוה"ז אבל הרואה רק בתואר של אשה היפה רבים הושחתו בעה"ז ועצומים כל הרוגיה לעה"ב ביורדי גיהנם. ואמר רבים פצעי רוכל כו'. כי הרוכל הוא הממציא להם דברים שהנשים מתקשטות בהם ומביאים לדבר ערוה כדאמר בבנות ציון בפרק במה אשה ומכניסות יצה"ר בבחורי ישראל כארס בכעוס וז"ש הכא כניצוץ המבעיר גחלת כן מבעירים אש של היצר הרע באדם. ואמר ככלוב מלא עוף וגו'. כמו שאלו העופות המלאים בכלוב נראים מבחוץ וא"א שלא יגיע גם מנוצתם מבחוץ כן בתיהם מלא מרמה ואי אפשר שלא יודע מערמתם מבחוץ בדבר ערוה שזכר. ואמר מנע רבים וכו'. מבואר לעיל. ואמר רבים יהיו דורשי שלומך כו'. ואעפ"כ לא תגלה סודך כו'. כי שמא לבם אינם שלמים עמך והוסיף לומר דאפי' נגד שוכבת חיקך שהיא אשתך שמור פתחי פיך. ואמר אל תצר כו'. התחיל בלשון נוכח וסיים שמא למחר איננו בלשון נסתר ואפשר שלא רצה להיות תולה קללתו לנוכח כדרך הכתובים ועי"ל כי שמא למחר איננו ר"ל שגם הצרה שדואג עליה איננו תהיה. ואמר כל ימי עני רעים וכו'. מבואר בפ' מי שמת ע"ש: