חידושי אגדות על ראש השנה לב.

שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים וגו'. האבות קרוים אלים ע"ש תקיפי כפרש"י ומלת בני נמשך אדלעיל כלומר הבו והזכירו בני לה' את אלים האבות ונראה שקראום במקום הזה אלים ע"ש אל וכח אלהים שנתקיים באבות כמ"ש בפרק ע"פ ואעשך לגוי גדול ז"ש אלהי אברהם ואברכך ז"ש אלהי יצחק ואגדלה שמך ז"ש אלהי יעקב כו' כמפורש שם:

ומנין שאומרים גבורות כו' שנאמר הבו גו' ומנין כו'. ואלו שלש ברכות ראשונות שהן שבחו של מקום כמפורש במסכת ברכות וע"כ שינה הלשון בהן בכולם הבו ולא לשון תפלה והוא גימטריא אחד ולכך הג' ראשונות כאחד נחשבו שהם מורים על אחדותו:

ירד ר"ח כו' ועשה כר"ע כו'. שניהם לדבר אחד נתכוונו לפי שהמלכיות מורים על אחדותו ולכך שמע וגו' ה' אחד אומרים במקום מלכות כדלקמן וע"כ מאן דאמר שאומר מלכיות בקדושת השם שהוא מורה על שמו אחד ולכך אמרינן בו המלך הקדוש ומ"ד שאומר מלכיות בקדושת היום שהוא מורה על אחדות כי הוא יום אחד שבשנה שבו נברא העולם כמפורש פ"ק:

הני י' מלכיות כנגד מי כו'. ובפרק הקורא עומד קאמר עוד כנגד י' בטלנין כו' דהתם שייכא משום דקריאת התורה בי' משא"כ הכא בתפלת ר"ה דכל יחיד ויחיד חייב כדלקמן במתני':

הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע וגו' כו'. ריש פירקא הללויה וגו' וסוף פירקא תהלל יה הללויה לא קחשיב:

נמי מאמר הוא כו'. לכאורה שזהו כדברי המפרש (בפרש"י) בחומש דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה קחשיב דבתחלה ברא שמים וארץ כו' ע"ש אבל לפי מה שפרש"י בחומש דלא הוזכר כאן כלל בריאת שמים וארץ אלא שהכל נמשך אל ויאמר אלהים יהי אור וגו' ולא הוזכר בבראשית בריאה אחרת אלא שהכל נמשך אל ויאמר אלהים יהי אור וא"כ אין בראשית כלל מאמר זולת ט' ויאמר דכתיב בתריה וי"ל אע"ג דבראשית ברא וגו' נמשך אל האור מ"מ בכח המאמר דבראשית נשמע נמי בריאת שמים וארץ זולת ט' ויאמר דכתיבי בתריה. ונראה בזה מה שלא הוזכר נמי לשון אמירה בראשונה כמו בט' האחרים ע"פ מ"ש את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן וכמו שפרש"י בחומש שהכל נברא ביום ראשון ובמאמר ראשון וכ"א נקבע ביומו והענין כי חומר הראשון אשר ממנו נתהוו כל הצורות נברא ביום ראשון. ובמאמר ראשון יש מאין במאמר הש"י כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו אבל בימים אחרים לא היה הבריאה יש מאין אלא מן החומר הראשון נקבע לכל אחד צורתו המיוחדת לו ביומו במאמר השם יתברך והוה יש מיש והשתא ביום הראשון שהיה אמירה ראשונה בראשית וגו' לבריאת יש מאין לא הוצרך להזכיר בו שהיה באמירה דודאי באמירה בעלמא לחוד נברא חומר הראשון ביש מאין ולא תפול עשיה בדבר שאין בו ממש אבל אחרי אמירה ראשונה שהיה ביום הראשון שכבר נברא חומר הראשון היה ח"ו לבעל דין לחלוק ולומר כאן שהיה יש מיש דבעשיה נעשה הכל בימים אחרים ע"י הרכבות החומרים הפשוטים עד שנעשו צורות אחרות כמעשה ידי אדם ולהוציא זאת הדעת מלב הטועה הזכיר בכל הבריאות שבימים אחרים נמי אמירה לומר שעל ידי אמירה בעלמא לחוד נתהוה הכל בלי שום מעשה כלל והענין מבואר אלו נברא העולם בעשיה לא היה אפשר באדם לשנות בבחירתו עשייתו ית' ב"ה כמ"ש ומי יבא אחר המלך את אשר כבר עשהו אבל ניתן ביד אדם לשנות מעשיו כפי בחירתו וע"כ לא נברא רק במאמר שאפשר לשנות מאמר כמ"ש צדיק מושל ביראת אלהים גו' הקב"ה גוזר והצדיק מבטלה ע"י מעשיו וע"ז כיונו באבות בי' מאמרות נברא כו' והלא במאמר אחד כו' אלא להפרע מן הרשעים וליתן כו' ר"ל דודאי מה שנברא העולם במאמר ולא בעשיה הוא משום בחירת אדם ושיהיה לו שכר או עונש כפי מעשיו אבל הלא במאמר אחד יכול דהוי כל הבריאה יש מאין להבראות וכ"ש דהוי ניתן הבחירה לאדם לשנות רק מאמר אחד ואמר אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין דבר גדול שנברא בי' מאמרות והפך בצדיקים שמקיימין דבר גדול שנברא בעשרה מאמרות וק"ל:

ואם אמר ז' כו' כנגד ז' רקיעין כו'. בפ"ק דסנהדרין גבי עיבור שנה דאמר ז' כנגד ז' רואי פני המלך וכן בפרק הקורא עומד דאמרינן בשבת קורין ז' כנגד ז' רואי פני המלך התם שייך ז' אנשים הקורין וז' יושבין בעיבור נגד ז' אנשים הרואים פני המלך מחשובים בישראל כמ"ש התוספות שם אבל הכא לגבי ז' פסוקים לא שייכא הך דהתם אלא כנגד ז' רקיעים לרמוז שהקב"ה מלך ורוכב בערבות ברקיע ז' לשפוט עולמו בר"ה וכמ"ש עלה אלהים בתרועה ועוד נראה דלא שייך טעמא כנגד שומרי הסף אלא כי התם בג' ובה' ובז' ולא הכא בג' לחוד ובז' לחוד:

כנגד כהנים כו'. ה"נ קאמרי' הכי בפרק הקורא עומד לגבי קריאת ס"ת בג' במנחה ובב' וה' ואמרי' נמי התם ג' נגד שומרי הסף ולא שייך הכא כמ"ש לעיל ומה"ט נמי לא קאמר נמי הכא ג' נגד ברכת כהנים כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין ובפ' הקורא עומד דלא שייך אלא בג' ובה' ובז' כי התם: