חידושי אגדות על ראש השנה לא.

בראשון היו אומרים לה' הארץ וגו' ע"ש שקנה וכתיב מי יעלה בהר ה' וגו' נקי כפים וגו'. היינו שהקנה וכתיב ביה ויבא מלך הכבוד מי וגו' היינו השליט בעולמו ביחידי:

בב' היו אומרים גדול ה' ומהולל וגו'. שחילק מעשיו בין עליונים לתחתונים וכן חילק מעשיו בתחתונים גופיה יפה נוף משוש כל הארץ וגו' ומלך עליהם כמ"ש ביה קרית מלך רב:

בג' היו אומרים אלהים נצב בעדת אל וגו' ע"ש שגילה כו'. כפרש"י מקום מצב עדתו שנאמר ותראה היבשה וגו' ע"ש שהמשפט הוא קיומו של עולם מלהביא מבול לכסות הארץ וז"ש עד מתי תשפטו עול וגו' להביא שוב מבול לעולם שנחתם על כך כדכתיב כי מלאה הארץ חמס וגו'. ואמר בד' היו אומרים אל נקמות כו' ועתיד ליפרע מעובדיהן וזה המזמור אמרוהו ביום ד' אלא בשעת החורבן אליא נפל בפומייהו ביום ד' כדאמרינן בערכין (י"א: י"ב.) ולפי שמזמור זה מפורש על פורענות שעובדין לחמה ולבנה וכן היו ישראל באותו זמן בשעת החורבן. ואמר בה' אמרו הרנינו לאלהים עוזינו וגו' ע"ש שברא עופות ודגים לשבח לשמו כו' דבאותו יום ה' נבראו בתחלה בעלי חיים לכבודו ולספר שבחו. ואמר בה' היו אומרים ה' מלך גאות לבש ע"ש שגמר מלאכתו כו' כמ"ש בו אף תכון תבל בל תמוט. ואמר ביום השבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת כו' דבו משתעי בעוה"ב כמ"ש בו עלי עשור וגו' כדאמרינן בערכין ומסיק כדרב קטינא וכו':

וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וגו'. דהיינו יום אחד מיומו של הקב"ה שהוא אלף שנים וכן לאביי תרי חרוב מיומו של הקב"ה והוא מפורש בפרק חלק:

במוספי דשבת כו' הזי"ו ל"ך כו' במנחה כו' אז ישיר כו'. והם כלל שירות שבתורה וקבעו אותן שירות ביום השבת לפי הקדושה ובימי חול קבעו שירות של דוד שאין בהן קדושה כ"כ ולסימן טוב חלקו פ' האזינו לז' חלקים בר"ת הזי"ו ל"ך ששיר של שבת יש לו זיו דהיינו מפי משה שקרן עור פניו ותרגומו זיו:

י' מסעות נסעה שכינה וכו'. בכמה מקומות מצינו שהקדושה היא י' מעלות זו על גבי זו וה"נ לפי פגם הקדושה על ידי עונות שלהם היתה סילוק שכינה והקדושה מהם מי' מקומות אלו שלמטה לפי דיבוק השכינה והקדושה עד שנסתלק לגמרי מלמטה לשוב אל מקומה למעלה:

מגג לחומה דכתיב הנה ה' נצב על חומת וגו' היינו חומת העזרה כפרש"י אבל על חומת העיר ע"כ לא היתה השכינה דהא כתיב מעל תוך העיר ויעמוד על ההר וגו' משמע דעל חומה שביניהם שהיא חומת עיר לא באה שכינה שם:

דכתיב טוב לשבת בארץ מדבר וגו' פרש"י סיפיה דקרא מאשת מדנים ואשת חבר עכ"ל ואינו כן אלא סיפיה דהאי קרא מאשת מדנים וכעס ר"ל אשת מדנים כנסת ישראל וכעס עש"ה כי הכעסוני בהבליהם:

אלך ואשובה אל מקומי וגו'. האי קרא הושע אמרו גם מקמי עמוס כמ"ש פ"ק דב"ב תחלת דבר ה' בהושע וגו' ומכל שכן דמקמי יחזקאל הוה כמה דורות אלא שהיה מתנבא על העתיד כו' כפרש"י לעיל גבי נצב על המזבח וגו':

ששה חדשים נתעכבה כו'. הני ו' חדשים אינו מפורש בשום מקום מאי נינהו ונראה לפרש דמיום שסמך מלך בבל על ירושלים דהיינו מי' בטבת עד ט' בתמוז שנבקע העיר כמפורש בפ"ק הם ו' חדשים ובאותן ו' חדשים הרחיקה השכינה עצמה מעיר עד למדבר ונתעכבה שם שמא יחזרו בתשובה וכשלא חזרו באותן ו' חדשים עד ט' בתמוז עלתה השכינה וישבה במקומה דבו ביום בטל גם התמיד וזהו פי' הכתוב שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אוותותם וגו' ע"פ מ"ש חמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים שהם מונין לחמה כמפורש פ' הישן דממשלתן של עובדי כוכבים בעוה"ז כממשלת החמה והם אותות שלהם שנאמר ומאותות השמים אל תחתו וגו' וע"ז אמר שאגו צורריך שצרו על ירושלים בעשרה בטבת עד ט' בתמוז שהן הו' חדשים שבקרב מועדיך שהצומות קרוין מועדים כמפורש פ"ק בזמן שיש שלום שמחה וי"ט הם ושמו אותן ו' חדשים אותות להצליח בהן כי באותן ו' חדשים מתקופת טבת עד תקופת תמוז שנבקעה העיר הם ימים שגברה החמה מיום ליום שהוא אות על הצלחת העובדי כוכבים שהם מונין לה וההיפך אמר באותו מזמור אותותינו לא ראינו שהרי בטבת בעשרה לחדש שצר וסמך האויב על העיר. וגם בט' לחדש תמוז שנבקעה העיר וכן בט' באב שחרב הבית הלבנה מוספת ממשלתה ואורה עד ט"ו בחדש ואעפ"כ אנו לא ראינו שום הצלחה באותן ימים:

ותקותם וגו' כלומר שהקב"ה היה מקוה ומצפה במדבר שיחזרו בתשובה אבל עיני רשעים וגו' תולה הקללה בהם שאין להם תקוה רק מפח נפש:

וכנגדן גלתה סנהדרין כו'. פרש"י כל הנך גליות דסנהדרין דבית שני קאמר ומסעות דשכינה בבית ראשון קאמר עכ"ל ומיהו בגליות דסנהדרין בבית ראשון נמי הכי הוה דהא כנגדן קאמר ועוד דא"כ מאי פליג ר"א וקאמר דשש גליות גלו בבית ראשון וכן הא דקאמר נמי שגלו מלשכת הגזית לחנות משום דנפישי רוצחים ודאי בבית ראשון נמי גלו מטעם זה דהוו שכיחי רוצחים טפי מבבית שני כדמוכח בפ"ק דיומא דבית ראשון חרב בעון ע"ז ג"ע ש"ד ובית שני לא חרב אלא מפני שנאת חנם: