חידושי אגדות על ראש השנה יז:

שמשים עצמו כשיריים. בפרק חלק פרש"י שירים שאין נחשבין כך אינו חשוב ואינו מתגאה עיין שם בחידושינו:

בתחלה כי אתה תשלם גו' לבסוף ולך ה' וגו'. לפי דברי הירושלמי שכתבנו לעיל נראה לפרש דה"ק קרא לך ה' חסד ביש לאדם מחצה עונות ומחצה זכיות לך ה' חסד מדידך ליתן בכף הזכיות שיכריעו ואימתי כי אתה באת בתחלה לשלם לאיש כמעשהו ולית ליה לאדם מדידיה שיכריעו הזכיות וכן י"ל גבי בתחלה ואמת וכו' דהיינו כשבא אדם לדין אמת ולית ליה מדידיה להכריע ולבסוף ורב חסד שהקב"ה מרבה חסד משלו בכף זכיות שיכריעו הזכיות את העונות ולהכי מייתי כל הני דרשות הכא דמשתעי דומי' מימרא דר"א דע"י זכיות דידיה של הקב"ה מכריע לזכות:

אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כו' ולא נאמר מקרא אלא כדי לשבר את האוזן שכן היה נראה למשה בנבואה כאלו הקב"ה מתעטף כש"ץ והיינו ויעבור וגו' כש"ץ המעביר טליתו על פניו וקורא כסדר הזה עשה הקב"ה להורות שכן יעשו כל זמן כו' ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקב"ה באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף עולם ועד סופו כו' והאריך בסוד הענין:

ה' ה' אני הוא קודם שיחטא וכו'. דגם קודם שיחטא צריך רחמים שלא נברא העולם אלא ע"י ששיתף הקב"ה הרחמים כמ"ש ביום ברוא ה' אלהים ואני הוא שיועיל התשובה לאדם גם אחר שיחטא לרחם עליו:

ברית כרותה לי"ג כו' מספר י"ג מדות יש בו דעות חלוקות עיין ברי"ף ובתוס' ובהגה"ה שם דרך אחר ואין לי עסק בנסתרות להאריך:

שנאמר הנה אנכי כורת ברית וגו'. לפי פשוטו קאי כורת ברית על שבקש משה ונפלינו אני ועמך וגו' והדרש דהכא משמע ליה טפי דקאי אשלש עשרה מדות דסמוך ליה לעיל מיניה:

גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו כו' רבי יצחק חשיב לעיל ד' דברים מקרעין גזר דינו כו' ושינוי מעשה והיינו תשובה ואינו נראה דר' יוחנן הכא פליג אדלעיל אלא דנפקא ליה התשובה מהאי קרא דושב ורפא לו ורפואה דהכא היינו סליחת עון כמ"ש התוס' דהכי איתא במסכת מגילה וכינה הסליחה ע"ש רפואה כמפורש בדברי הרמב"ם בח' פרקים פ"ג דיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי כו' ע"ש באורך:

אפילו הביא כל אילי כו'. ר"ל עם התשובה דשום קרבן אינו מכפר אלא עם התשובה כדאמרי' פ' יוה"כ וא"ה השב דוקא בנתים בין ר"ה ויוה"כ קודם חתימת הגזרה שביוה"כ: עתים לטובה כו'. מסיפיה דהאי קרא דכתיב מראשית השנה ועד אחרית השנה נילף דמתשרי בר"ה נידון מה יהא בסופה כדאמרינן לעיל והיינו תחלת גזר דין שבר"ה מיהו משמע נמי דבכל השנה יש עתים נתונים לטובה להקל מן הפורענות הנגזר כבר בר"ה וביוה"כ כפרש"י:

להוסיף להן א"א כו'. בירושלמי מפרש באורך ומסיק ומפיק ליה מקרא דכתיב תלמיה רוה נחת גדודיה וגו' צמחה תברך וגבי לפחות מהן א"א כו' אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה כו' מייתי ליה מקרא דכתיב להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו:

עשה להם סימניות כאכין ורקין כו'. בפרק כל כתבי אמרינן כה"ג בפסוק ויהי בנסוע שעשה לה סימניות למעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה כו' ושם פירשו הסימנין כעין נוני"ן הפוכין כמפורש שם אבל סימניות דהכא אינו מפורש מה הם וראיתי בספר ערוך בערך אך וז"ל ה"נ עשה בתהלים נוני"ן הפוכין כדין אך ורק עכ"ל נראה שנתכוון בסימניות דהכא שבספר תהלים אבל לא ידענא מאי משמע דנוני"ן ההפוכין כאכין ורקין שהן מיעוטין וי"ל דהפסק נוני"ן מורה על מיעוט ענין ומשמעו דויצעקו וגו' וממצוקותיהם יוציאם אינו רק קודם גזר דין אבל לאחר גזר דין לא יועיל צעקה וה"נ התם כעין זה נוני"ן הפוכין מורה למעט מקומה של פ' ויהי בנסוע דאינה שייך שם רק במקום אחר ויש לדקדק דבהאי פרשתא לעיל מיניה גבי הולכי מדבריות וביוצאי מבית האסורים ובחולה שנתרפא כתיב נמי ויצעקו אל ה' וגו' אמאי לא נעשה בהם סימניות ואם נעשה גם בהם סימניות אמאי נקט הכא בהך ברייתא ביורדי הים ולא נקט הנך דלעיל מיניה בהך פרשתא ולפי המסקנא דיורדי הים כיחידים דמו ניחא קצת דאפשר דהנך דלעיל לאו כיחידין דמו אלא ברבים ולהכי לא בא בהו סימניות למעט משום דלאחר גזר דין נמי נענין בצעקה ודו"ק:

כתיב אשר לא ישא פנים כו'. עיין בזה בתוס' הכא שהם הולכים קצת בדרך שכתבנו בפ' התינוקות בחידושינו על דברי התוס' שם עי' שם:

כאן בעבירות שבין אדם למקום כו'. והשתא יש לפרש אשר לא ישא פנים אפני אדם שהוא פשטיה דקרא כמ"ש התוס' דבעבירות שבין אדם למקום כתיב ישא ה' פניו דהיינו פניו של שכינה אבל בעבירות שבין אדם לחבירו לא ישא פנים של אדם חבירו עד שחבירו נושא לו פניו ומוחל לו: