חידושי אגדות על ראש השנה טז.

בפסח כו'. לקמן בברייתא מפקי ליה מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח וכן בעצרת על פירות אילן מדאמרה תורה הביאו לפני ב' הלחם וכן בחג על המים מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג וכ"כ הר"ן והא דתנן בראש השנה כל באי עולם כו' כתב הר"ן דמפיק ליה מהא דאמרינן בכסה ליום חגנו וגו' איזה חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי משפט לאלהים הוא וגו' אבל מתוך סוגיין משמע דסמך נמי בהא אהא דאמר לקמן בשמעתין אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרוניכם לטובה כו' מלתא דבעי ביום הדין שע"כ נקרא זכרון תרועה דזכרון כל באי עולם בא לפניו ית' והא דהכל נידון בראש השנה היינו כל אדם יחיד ויחיד בכל דבר כמ"ש בראש השנה מי ברעב ומי בצמא אלא דבכל אחד מג' זמנים הללו נידון כלל העולם באחד מג' דברים שזכר וכן תוכן דברי הר"ן בזה ע"ש:

עוברים כו'. בשאר ג' זמנים דקתני במתני' נקט בהו לשון נידון וכאן שינה ונקט לשון עוברין ולמסקנא דלקמן דמתניתין כר"י דגזר דין שלו נחתם ביה"כ וכי קתני מתני' אתחלת דין ניחא כיון דלא נחתם בר"ה לא נקט ביה רק לשון עוברין:

תנא דבי רבי ישמעאל היא כו' בארבעה פרקים כו' כתב הר"ן דיש לשאול למה אדם נידון בראש השנה דבשלמא שאר דברים תבואה ופירות כ"א בזמנו נידון כו' אבל אדם למה נידון בראש השנה כו' דבר זה למדנו כו' דתניא בכ"ה באלול נברא העולם כו' ואדם הראשון נברא ביום ו' דהיינו באחד בתשרי כו' בי"א נידון כו' א"ל הקב"ה זה סימן לבניך כשם כו' כך בניך עתידין עומדין לפני בדין ביום זה כו' ואכתי תמיהא לי דתינח לר"א דבתשרי נברא העולם אבל לר"י דאמר בניסן נברא העולם כו' למה אדם נידון בר"ה ונ"ל שרצה המקום כו' ע"ש באורך ואין זה מספיק דלא ידענא אכתי למה נקבע ר"ה באחד לחדש לר' יהושע והנראה דר"י ודאי מודה דכמה דברים נעשו בר"ה שבו נפקדה שרה רחל וחנה ויצא יוסף מבית האסורין ובטלה עבודה מאבותינו במצרים כדאמר בהדיא לעיל בפירקין ולכך נקבע אח"כ ר"ה ליום הדין דזכרון כל מעשה איש בא לפניו דכה"ג נקבע יה"כ לגמר הדין והחתימה לפי שבו נתרצה הקב"ה לישראל לכפר להם על עון העגל וע"פ מדרש הזה דאדם נברא ביום ו' כו' ובי"א נידון יש לכוון הפסוקים שאמר למשפטיך עמדו היום גו' שאמר לעיל מיניה כוננת ארץ ותעמוד ובו ביום שכוננת ארץ ונגמרה הבריאה דהיינו ביום ו' למשפטיך עמדו היום אדם וחוה לדון לפניך כי הכל עבדיך שהוא סימן לבניו שביום הזה לדורות יהיו הכל ביום זה עבדיך ואתה מלך לדונם אז כמ"ש אנו עבדיך ואתה מלכנו וע"כ אומרים מלך במקום אל בר"ה: מהכא לעשות משפט וגו'. ק"ק דהא בברייתא לא מייתי ליה מהאי קרא אלא מקרא דותפקדנו לבקרים ואינו נראה שמחקו מהברייתא ונראה לפרש דודאי הא דנידון בכל יום סמך ר"י עצמו אההוא קרא דלעשות משפט וגו' דבר יום ביומו אלא דמייתי האי קרא לומר לך באיזה זמן בכל יום נידון ומייתי ליה מהאי קרא ותפקדנו לבקרים דהיינו בבקר של כל יום וכדאמרי' פ"ק דע"ז דלא ליצלי אינש צלותא דמוסף בר"ה בג' שעי קמייתא משום כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה והיינו בבקר שהוא זמן תפלת שחרית כנגד תמיד של שחר דכתיב בו בקר:

ואמר רב חסדא מלך וצבור כו'. הוצרך לאתויי מלתא דרב חסדא בהאי קרא משום דהוה אפשר לפרושי לשון משפט דבהאי קרא לאו דין ממש קאמר אלא כמו כמשפטו אשר הראית וגו' ויעשה כמשפט וגו' להכי מייתי מלתא דרב חסדא דמפרש ליה דין ממש:

הביאו עומר כו'. שהפסח זמן תבואה כו' חשיב בכאן ג"ד שהם חיי ג' נפשות שבעולם שהם נפש הצומח ונפש הבהמה ונפש האדם כי המים בחג הם חיי נפש הצומח והעומר של שעורים הוא חיי נפש הבהמה כדאמרי' פ"ק דפסחים (דף ג':) שעורים נעשו יפות א"ל צא ובשר לחמורים ובמס' סוטה (ט"ו) אמרי' תביא מנחת שעורים שהוא מאכל בהמה ושתי הלחם של חטין היו והוא חיי נפש האדם כפרש"י בשמעתין. דר"י לטעמיה דס"ל בפרק בן סורר ומורה דעץ הדעת שאכל אדם הראשון חטה היה שאין התינוק יודע כו' וע"ש בחדושנו והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש גו' שהוא קציר שעורים תחל לספור שבעה שבועות שהוא יום קציר חטים שהם ב' הלחם והכונה בו כי בצאתם ממצרים שנקראו חמורים והיו ישראל גם כן בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים כמ"ש צא ובשר לחמורים עד ספירת ז' שבועות ע"ש וכמטמונים תחפשנה שהוכנו אז לדעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא ב' הלחם מחטים שמביא הדעת כדאמרי' בפ' בן סורר וע"כ אמרו בפ' מי שמת (ב"ב קמ"ז.) י"ט של עצרת ברור זרעו חטין כמפורש שם וע"כ אמר מהחל חרמש בקמה שהוא קציר שעורים מאכל בהמה תספור נ' יום עד הבאת ב' הלחם שבאה מן החטין לקבל דעה וחכמת התורה:

אמרו לפני מלכיות כו'. בספרי מפיק ליה מקרא ותקעתם וגו' הרי שופרות והיו לכם לזכרון אלו זכרונות אני ה' אלהיכם זו מלכיות וא"כ למה מלכיות תחלה כו' ועי' לקמן פ"ב וכוונת מלכיות זכרונות ושופרות מפורש פרק כיצד סדר תעניות:

למה תוקעין בשופר של איל כו' מפי' הר"ן אמנהגא בעלמא דתוקעין בשופר של איל קאמר הכי למה ול"נ אהא דתנן *) פרק ראוהו ב"ד ר"י אומר בי"ה תוקעים בשל זכרים כו' וק"ל כוותיה קאמר הכי וע"פ המדרש שפרש"י בחומש במשוך היובל שופר של איל שכן בערבי קורין לדכרא יובלא כו' ואנן ילפינן לקמן בפ"ב שופר של ר"ה משופר של יובל ומה שיש לדקדק בזה ע"ל בר"פ ראוהו ב"ד ומיהו ק"ק לפי מדרש זה דהא ביובל גופיה ס"ל לר"י לקמן דתוקעין בשל יעל ולא בשל איל ודו"ק:

רחמנא אמר תקעו כו. תקיעה בר"ה אינו מפורש אלא דילפינן לקמן בגז"ש מיובל:

כדי לערבב את השטן כו'. עי' פרש"י ותוס' בשם הערוך ועי' בר"ן: