חידושי אגדות על נדה יז.

ומשתין מים ערום לפני מטתו כו'. בפרק במה אשה מפורש משום עניות ופרש"י שם דאמרינן פרק כל הבשר שרא דעניותא ניבול שמיה ואוהב מקום המאוס כו' וערום דנקט אורחא דמלתא מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין כו' עכ"ל ובתוספות כתבו וי"ס דגרסי הכא משמש מטתו כו' כדאמרינן בנדרים עכ"ל ר"ל דגרסינן הכא המשמש מטתו ערום דהיינו פריצות שיש להיות צנוע בשעת תשמיש כדאמרינן בנדרים דמגלה טפח ומכסה טפח כו' וק"ל:

ואינהו מאי דריש כו' עם הדומה לחמור כו'. שמואל ודאי דס"ל הך דרשא לענין שאין יחוס לעבד ואין קידושין תופסים בו כדאמרינן במסכת קידושין אלא דהכא לענין צניעות כיון דיש בהם דעת אין סברא לחלק וגם לפני העבד מילי דפריצותא הוא ואינהו דאסרי בפני כל חי החמירו טפי כמ"ש הטור א"ח וק"ל:

העושה אותם מתחייב בנפשו ודמו בראשו כו'. הלשון כפול ויש לפרש מתחייב בנפשו על נפש עצמו שמזיקו בדברים אלו ודמו של איש אחר שניזק בראשו של העושה כגון נוטל צפרניו וזורקן דליכא לפרש אלא שמזיק אשה עוברה ע"י זריקתו ואפשר שזה שדקדק רש"י לפרש ודמו בראשו כמו ודמו בראשינו דמרגלים ולא הביא קרא דלעיל מיניה ודמו בראשו דההוא מתפרש דמו של עצמו בראשו של העושה משא"כ ודמו בראשינו דמתפרש חובת דם של אחר בראשינו כי הכא ודו"ק:

רוח טומאה. פרש"י כמדת הלצים כו' האוחזים את העינים עכ"ל אבל בפ' ד' מיתות קאמרינן מעונן זה האוחז את העינים ודורש אל המתים הוא הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה ולכאורה ק"ק דקאמר זימנין דמסכנין ליה והא איסורא נמי איכא ולפי מ"ש הב"י בטור י"ד סימן קע"ט ע"ש דהיינו דוקא במרעיב עצמו ולן בבית הקברות כו' כדקאמר התם אבל בלא מרעיב עצמו לא הוה כלל דורש אל המתים וכההיא עובדא דחסיד בברכות דשמע ב' רוחות שמספרות זו לזו כו' ניחא קצת דה"נ הכא איירי בלן בבית הקברות כו' ולא הרעיב עצמו מקודם ודו"ק:

שנאמר ואהבת לרעך כמוך וגו' שמא יראה בה דבר מגונה כו'. וע"פ מ"ש בהאי קרא מאי דסני לך לחברך לא תעביד ולזה אמרו המשמש מטתו לאור הנר הרי זה מגונה מדה כנגד מדה שהוא עושה שאפשר שתתגנה עליו וק"ל:

ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום. דמידי דצניעות הוא גדר ערוה וכמאמרם כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה כו' כפרש"י פ"ק דקדושין ע"ש: