חידושי אגדות על נדרים סב.

קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר כו'. עיין בפירושים ועי"ל דה"ק קסבר דאמר משום סניות ורוע מלתא עליו אילו הוה קאמר דעדיין לא הפקירן היה צריך לעשרן דגם אם היה אומר שעשרן לא היה נאמן והיה צריך לעשרן דמאי וק"ל:

אוי לו לטרפון שזה כו'. יש לעיין קצת בזה דלא היה לו לומר אלא טרפון אני לא תהרגני ויש לפרש דקאמר האי לישנא שהיה מצטער עצמו גם אלאחר מיתתו וע"פ מ"ש כל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ואם זה יהרגהו ודאי שיהיה נענש גברא ההוא ע"י וא"ל כן שיזהר ביותר מלהורגו וק"ל:

אמאי צעריה ההוא גברא כו'. משמע דלאו עובד כוכבים הוה מדשבקיה וערק כששמע דר' טרפון הוא וכמ"ש הרא"ש דמסתמא היה בקי בדין זה וא"ת א"כ מאי תירץ דהיה סבור דגנב לו ענבי דכולי שתא דמ"מ למה בא להורגו וכי לא ידע גם דין זה דאין לגנב דין מיתה מן התורה אלא דין כפל ואין זה נקרא בא במחתרת דאין לו דמים דהיינו בשעת גניבה אבל הכא השתא בהוקפלו רוב מקצעות היה מותר בהן וי"ל דלא היה דעתו להורגו אלא שגזם לו למשדיי' בנהר כדי שיודה וישלם לו ענבים דכולי שתא וכן משמע לישנא דאמאי צעריה מיהו ר' טרפון ודאי שהיה סבור שבא להורגו כמ"ש אוי לו לטרפון שהרגו זה וניחא דפריך אי הכי אמאי ציער נפשיה דבשלמא אי לא היה חושדו בגנב לו ענבי דכולי שתא אלא אההוא שעתא דהוקפלו רוב המקצעות גם אם היה נדמה לו לעובד כוכבים לא היה לו דין גנב עליו כיון דרובא היו מפקירין אז הענבים גם אם הוא לא הפקיר ולהכי היה מצטער עצמו שלא היה לו לירא שיהרגהו אלא שגיזם לו כך כדי שישלם לו מאי דקאכיל השתא אבל השתא דקאמרת דשמע מיניה שבא להורגו על שגנב ענבים דכולי שתא ודין מיתה יש לגנב בדיני עובדי כוכבים ושפיר היה לו לירא שיהרגו בדיניהם ואמאי מצטער היה על שניצל מן המיתה ע"י דבורו שהודיע נפשיה ומשני דאפ"ה היה מצטער כיון דעשיר גדול היה יכול היה להציל עצמו בריבוי ממון גם שדין מיתה היה לו בדיניהם ויש לעיין ברא"ש ובר"ן בזה דרכים אחרים ודו"ק:

לאהבה את ה' גו' שלא יאמר אדם כו' אשנה שיקראוני רבי כו' אלא למוד מאהבה כו'. כמה קראי מקמי דהאי קרא דכתיב בהו לאהבה את ה' גו' אלא דלא משמע בהו דאיירי בלימוד אלא בקיום המנות אבל בהאי קרא כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך גו' דמשמע לימודה וק"ל:

שלא יאמר אשנה שיקראוני רבי כו' שנאמר קשרם על אצבעותיך כו'. פי' הר"ן דחוק ונראה דה"פ שלא יאמר אשנה שיקראוני רבי דהיינו שלא לשמה אלא למוד מאהבה דהיינו ללמוד ולקיים מצות בוראו שנאמר קשרם על אצבעותיך דהיינו שיצרף מעשה אצבעותיו אל הלימוד ואומר עץ חיים הוא למחזיקים ולא ללומדיה לבד אלא שגם מחזיקים בהם לעשותם וסיים ותומכיה מאושר היינו סוף הכבוד שהוא אושר אמיתי וע"ז סמך מאמר עשה הדברים לשם פעלם דהיינו נמי לשם זה שתהיה פעלם דהיינו ללמוד ולעשות:

עשה הדברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם כו' ואל תעשם עטרה כו' ואל תעשם קורדם כו'. זכר כאן ארבע דברים בדרכי הלמוד השנים מהם בעשה והשנים בל"ת כי הלימוד נחלק לד' חלקים והסי' בהם אגד"ל אלו אותיות שיש למ"ד בכל אחת מהם האלף הוא הלומד כדי שיקראוני רבי ואלוף. הגימ"ל לשם גמול הבאת שכר בעה"ב. הדל"ת כדי לפרנס עצמו. הלמ"ד לומד לשמה לשם מצות הלמוד מאהבת ה' שצוהו על כך והנה השני' בעשה לשם גמול ולשם לימוד ומתוך שלא לשמה דהיינו לקבל פרס בא לשמה דהיינו ההיא דרב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך כו' כמ"ש התוס' בפ' היה נוטל וע"כ התחיל הכא עשה הדברים לשם פעלם שתקבל שכר פעולה שלהם ומתוך זה תבא לדבר בהם לשמה שהיא מעלה העליונה ואח"כ זכר בל"ת השנים שלא לשמה הגמורים אל תעשם עטרה כו' ואל תעשם קורדום כו' אשר עליהם נאמר בשמעתין המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ובעלמא אמרינן בהו טוב לו שלא נברא כמ"ש התוס' שם:

באתרא דלא ידעי ליה דכתיב ועבדך ירא גו'. פי' הר"ן דאפשר דאליהו לא הוה ידע ליה עכ"ל אבל מדקא"ל עובדיה לאליהו הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי גו' משמע דהוה ידע ליה ואפשר מן השמועה שהוגד לו זה ודאי הוה ידע ליה אלא שלא הכיר בו שזהו וק"ל:

וכתיב יהללך זר גו' הא באתרא דידעי ליה הא כו'. ושלמה לא סתם דבריו דכולה מלתא מפורש בהאי קרא וה"ק יהללך זר דהיינו ודאי בידעוך ולא דהיינו שלא ידעוך שלא יוכלו להללך אזי שרי לפיך להודיעך וק"ל:

שרו לי תיגרא ברישא כו'. פירש"י משום כבוד תורה והרא"ש פי' כדי שלא אבטל מלמודי ומההיא דכתובות פ"ב דהקדים רב נחמן דיני' דקריביה דרב ענן לדינא דיתמא משמע כפירש"י משום כבוד תורה דמשום ביטול תורה כפי' הרא"ש לא שייך בקריבי' דרב ענן ויש ליישב דודאי היכא דידעינן ליה יש לו להקדים דין ת"ח ואפילו דין קרובו משום כבוד תורה כההיא דהתם אבל היכא דלא ידעינן ליה ואיהו בעי לאודועי נפשיה לית ליה למימר משום כבוד תורתו אלא משום ביטול תורתו וק"ל: