חידושי אגדות על נדרים לא:

שנאמר כי כל הגוים ערלים גו' ואומר והיה הפלשתי הערל גו'. עי' פי' הר"ן מאי ואומר והוא דחוק ויש לפרש דמקרא קמא יש ללמוד כשנודר לערלים בלשון רבים גם המולים בכלל כדכתיב כל הגוים גו' אבל בנודר בלשון יחיד מערל זה אימא דאם הוא נימול אינו נקרא ערל ומייתי והיה הפלשתי הערל גו' ודוד לא ידע אם הוא נימול וכ"ת אולי עובדי כוכבים בכלל דשייך בהו ערלה אבל בנותיהן אינן בכלל וקאמר בנות הערלים דגם הבנות נתגנו הכי ע"ש אביהם וע"ז אר"א מאוסה היא הערלה שהרי גם המולים מהם נתגנו בשם זה לגנאי דומיא דכל בני ישראל ערלי לב דהיינו לגנאי כמפורש בקרא וק"ל:

גדולה מילה שדוחה הנגעים. כו'. לכאורה מלתא זוטרתי היא שדוחה נגעים לגבי שבת דקאמר לעיל מיניה וי"ל לפי שר' ישמעאל שאמר גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות עיקרה במילה בזמנה נאמרו ומסיים בהו את בריתי אקים את יצחק שנימול לח' וכן שדוחה שבת היינו דוקא מילה בזמנה וקאמר רבי נחמיה דגם מילה שלא בזמנה גדולה מיהת שדוחה נגעים וכן מ"ש גדולה מילה שאברהם לא נקרא שלם כו' במילה שלא בזמנה הוא וק"ל:

לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה כו'. וא"ת וכי חייב מיתה משום שנתרשל והרי אין בה רק עשה לאב וי"ל דעם סביביו נשערה מאד א"נ דעדיין מבני נח היה דאזהרתן זו היא מיתתן ע"כ מפענח רזי:

אמול ואצא סכנה היא שנ' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כו'. כבר כתבנו בפ' הפועלים לשטת רש"י דכל ג' ימים הוא סכנה כמפורש בדברי הר"ן בפר"א דמילה וכן מוכיחין דבריו כאן וזה שהוצרכו המפרשים לפרש שנענש לפי שהיה סמוך למצרים ולא היה סכנה כלל באותו מועט הדרך ולדברי הרא"ם שכתב דביום הג' הוא יותר מסוכן ניחא טפי גם אם לא היה סמוך כ"כ למצרים אלא היה עוד ג' ימים למצרים לא היה כאן עוד סכנה בדרך אבל הסוגיא אינה מוכחת כן אלא כמ"ש הר"ן וכתב עוד הרא"ם ע"ק איך הותר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנה והלא עדיין לא נתנה התורה דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם כו' עכ"ל והאריך ע"ש ולפי מ"ש התוס' בכ"פ בן סורר דאצטריך וחי בהם כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה מאורסה ניחא דודאי מן הסברא לא ניתן שום מצוה שימות בהם אלא וחי בהם ובישראל אצטריך קרא וחי בהם כו' משום דלא נילף ליה מרוצח ונערה מאורסה ודו"ק: