חידושי אגדות על נזיר סו:

גדול העונה אמן כו'. זה המאמר עיקרו פרק אלו דברים כי שם ודאי מקומו אמתניתין דעונין ‏אמן אחר ישראל כו' אבל הכא לא שייך כלל ויש לכוון בזה לפי שמזונותיו של אדם קשים כקריעת ים ‏סוף וע"כ צוה הקב"ה להאוכל ושבע לברך עליו כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת וגו' שע"י זה הקב"ה ‏משפיע ברכותיו להיות לו בריוח מזונות כי יש לאדם מקטרגים בדבר מלתת לו מזונותיו הקשים ‏בריוח ואלו הברכות הם המליצים יושר וסנגורים טובים לנגד המקטרגים ולזה דימה הברכות ‏והעניית אמן לגוליירין המתגרים ולגבורים המנצחים במלחמה כי הוא ממש כמו שכתבתי שהברכות ‏הם הגוליירין ועניית אמן הם הגבורים לנצח המלחמה נגד המקטרגים שהם מלאכי משחית כמ"ש ‏בשני גוליירין אף וחימה והשתא נסמך זה המאמר לכאן מתניתין של סיומא דמסכת נזיר כדמיון זה ‏בעצמו בענין נזירות שמואל ושמשון כי הנזירות ופרישות הוא דיבוק אלוה כמ"ש להזיר ליי' והוא ‏נותן כח וגבורה בפמליא של מעלה להשפיע על אותו אדם כח וגבורה נגד המקטרגים כמ"ש מפורש ‏בשמשון ומורה לא יעלה כו' כי נזיר אלהים וגו' והוא יחל להושיע את ישראל וגו' ורבי נהוראי יליף ‏בגזרה שוה לשמואל כן כדמשמע נמי בקראי שהצליחו ישראל במלחמה על ידו ור' יוסי דפליג עלוה ‏ודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו דמורה לא יעלה על ראשו משמע גילוח שער אלא דקאמר דלא ‏איצטריך ג"ש לענין כח וגבורה שניתן לו דה"נ משמע ומורה היינו מרות ושררה ודו"ק:

אמר רבי אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום כו'. זה המאמר איתא בסוף מסכת ‏יבמות גם בסוף מסכת ברכות וכבר כתבנו שם טעמו והכא לכאורה אין לו מקום ואם לסיים המסכת ‏בדברי אגדה הא כבר סיים בדברי אגדה בברכה אלא שממהרין למברך תחלה כדרך שסיימו ‏הנביאים בדבר טוב ויש לפרש בזה דקאי נמי אמתני' דמסוים בה מסכת זה בענין נזירות שמואל ‏ושמשון שמבטן אמם הוזמנו לעבודת ה' כמ"ש בשמואל ונתתיו לה' כל ימי חייו ובשמשון כתיב נזיר ‏אלהים יהיה וגו' ולזה בא זה המאמר לכאן ת"ח מרבים שלום כאילו שזכר במתניתין שהיו שופטי ‏ישראל לעשות שלום ביניהם כמ"ש בשמואל ושם שפט את ישראל ובשמשון כתיב וישפוט את ‏ישראל וגו' ומייתי קרא דכתיב וכל בניך בעוד שהיו בנים קטנים היו לימודי ה' כי לכך הוכנו ממעי ‏אמם ועל ידם ורב שלום וגו' במשפט צדק שעשו בישראל וכן שלום על ישראל:

סליק