חידושי אגדות על מועד קטן יח:

ע"ב בכל יום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני כו'. ברפ"ק דסוטה ובסנהדרין פרק כ"ג גרסינן מ' יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת כו' וע"ש בתוס' ובחידושינו שם:

שדה פלוני לפלוני כו' בע"י מפי' הר"ן שדה פלוני לפלוני כו'. פי' פסקת הנדוניא שאדם פוסק את בתו הכל נגזר קודם יצירת הולד עכ"ל והל' דחוק ובשם התוס' דמ' יום קודם יצירת הולד ביום הריון ואפשר שהיה המלאך לילה ומביאו לפני הקב"ה ושואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני וזה מה שיש בגירסת הספרים שדה פלוני לפלוני שמכריזין עליו עשיר או עני כו' עכ"ל וקשה לפי' זה דא"כ אמאי הזכיר כאן הכרזת עני או עשיר טפי מהכרזת חכם או טפש גבור או חלש שהוא נגזר גם כן ביום הריון כדאמרינן פרק כל היד וי"ל דאהנהו דנקט הכא בת פלוני ובית ושדה כרוז הבת קול יוצא משא"כ בהנך דהתם גם שהוא נגזר מכל מקום אין הבת קול יוצא:

אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים כי האי דרבא כו'. פרש"י בגמרא שלפנינו אינו מובן לי שבתחלה קא"ל רבא אם לא חזייא לך א"א לשנות הגזרה ושוב כשהתפלל שימות הוא או היא שלא יראה בצער שתנשא לאחר ומ"ה יארס שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא ולפי זה מאי קא"ל לא אמינא לך דלא תיבעי עלה דמלתא דהא מלתא אחריתא היא דבתחלה א"ל שלא יבקש דבר שא"א לו לשנות ולא יועיל בקשתו אבל הכא בבקשה זו אפשר שיועיל לו שתמות היא ולא יצער עצמו כשתנשא לאחר וראיה מר' ראובן בר אצטרובלי שאמר מה' אשה לאיש כו' לא משמע כן ולשון שמא יקדמנו אחר לא משמע שתמות היא אלא שאחר ישאנה ובפי' ע"י יש פי' אחר גם כתב שם פי' אחר בשם הר"ן והוא נכון ע"ש:

ויאמרו מה' יצא הדבר כו'. היינו בגזירת שמים כבר בשעת יצירה ולא ניחא להו לפרש כפשטיה מה' יצא הדבר כפי דברך שזימנה לך כפרש"י בחומש כיון דניחוש היה כדאמרינן פרק ג"ה כל ניחוש שאינו כאליעזר כו' לא ה"ל לתלות הדבר כי יצא מה' ודו"ק:

ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כו'. והיינו נמי בגזירת שמים ביצירה וקרא דקאמר כי תואנה הוא מבקש מפלשתים כל זה בגזירת שמים היה כדי שע"י אשה זו תואנה הוא גו':

דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו'. ויש לדקדק לפי הדרש הזה בהאי בית והון נחלת אבות ומה' אשה גו' דמשמע האשה לאיש נגזרה מיום היצירה אבל בית והון אינו נגזר מן היצירה אלא נחלת אבות וקשה דהא בית והון נמי נגזר מהיצירה שהמלאך שואל טפה זו מה תהא עליה עשיר או עני כדאמרינן פרק כל היד ודוחק לתרץ הכא אקרא דעל אשה הבת קול יוצא ולא על בית והון דבקרא לא משמע כן וי"ל אשה משכלת היא לעולם מה' בגזרה מעת היצירה אבל בית והון לפעמים אינו בא מגזירות היצירה שלו אלא בגזירת אביו שמת בגזירת שמים עכשיו:

אין אדם נחשד כו' ואם לא עשה מקצתו הרהר בלבו כו'. גם שאין האדם יודע מה שבלב חבירו מ"מ הקב"ה מזמין לו שיהיה נחשד כיון שהרהר בלבו:

מלמד שכ"א קינא לאשתו ממשה כו' דלגבי אהרן מפורש הקנאה כמשמעו כמ"ש בעדת קרח כמ"ש בענין ואהרן מה הוא כי תלינו עליו אבל לגדולת משה לא קנאו בו וכמ"ש אם לקחת מלכות לא היה לך ליתן לאחיך הכהונה וע"כ דרשוהו לגבי משה שכ"א קינא לאשתו ממשה דהיינו כשבא משה למחנה עד שנטה אהלו מחוץ למחנה ודבר זה מפורש יותר בפרק חלק ובפ"ק דב"ק ע"ש:

לדידי חשדין ולא הוה בי כו'. ולא ניחא ליה לאוקמא דעבירה גופה שנחשד עליה לא היה בו אבל הרהור היה בו דא"כ מאי רבותיה וק"ל: