חידושי אגדות על מנחות סד:

כשצרו מלכי חשמונאי כו'. מבואר סוף סוטה ופ' מרובה:

עומר מגגות צריפים כו' אתא ההוא חרשא כו'. פרש"י שהוצרכו לכך באותה שעה לפי שאותן החיילות החריבו כל סביבות ירושלים עכ"ל וזה היה מקום רחוק מירושלים כדמוכח במתני' ויש להוסיף פירוש בזה דבכוונה החריבו תבואות החטין והשעורין שמהם באים העומר ושתי הלחם כדי לבטל העבודה כדלעיל גבי תמידין וגם במקומות הרחוקים החריבו מטעם זה ולא נשתיירו רק אלו ב' מקומות מהרחוקים דהיינו גגות צריפין נקרא כן ע"ש שהסתירו מקומן וכסו אותן זריעת השעורים בגג של צריפים שלא יכירו בו האויבים וכן עין סוכר שזרעו החטין במקום הסגור וסמוי מן העין ולכך לא מסרו הדבר הזה אלא לחרשים שאינן מדברים כדי שלא יודע דבר זה לאויבים ומרדכי נמי לא הוי ידע אלא בחכמתו מתוך רמיזות החרשים ודו"ק:

חדא אמרה לזיבתי כו' סבור מינה כו'. עפרש"י ובירושלמי דשקלים פ"ה מפורש בקצת בע"א זאת שאמרה לימתי סברין כו' זאת שאמרה לעונתי סברין למומר שופעת דם כמעיין אמר להו בעין אסתכנת זאת שאמרה לזיבתי סברין למימר זבה ממש א"ל בא זאב ליטול את בנה עכ"ל וכ"ה בערוך בערך זאב ע"ש: