חידושי אגדות על מנחות קט:

דתניא אותה שנה כו' נזדמן לי זקן א' בלבוש כו'. זה המאמר איתא בפרק טרף בקלפי וע"ש בשם הריטב"א בע"י והתוס' הכא כתבו כן דהכי איתא בירושלמי:

א"ל חוניו בני ישמש כו'. כל זה המאמר כאן מקומו אבל בע"י הביאו בפרק טרף בקלפי אגב גררא דמאמר דלעיל והרמב"ם האריך כפי' המשנה באורך בעובדא דחוניו ושמעי וכתבו התוספות חוניו בני ישמש תחתי תימה הא אמרינן בת"כ כו' בזמן שהוא ממלא מקום אביו כו' וי"ל דביראת חטא היה ממלא כו' וא"ת וכי לא ראה כ"ג משמש כו' וי"ל דלא היה יודע ובא ליכנס בכהונה כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דודאי היה יודע שכ"ג משמש בח' בגדים ולא באונקלי ובצלצול דזה ראה אלא שלא היה יודע כשבא ליכנס בפעם ראשון לכהונה גדולה אם לא ילבש גם אונקלי וצלצול כמו שא"ל אחיו שמעי וז"ש אותו היום שישתמש בכהונה גדולה כו' דזה לא ראה וק"ל:

רץ לבית המלך כו' הרואה אומר זה הוא כו'. כל זה לא הוזכר בדברי ר"מ דלדעתו ודאי האמינו בדבר דחוניו מעצמו עשה כן ולא ע"פ שמעי אחיו ולכך הוצרך מיד לברוח אבל לדעת ר"י דחוניו השיאו לשמעי כך לא האמינו מיד לשמעי דטפי נימא מעצמו עשה עד אחר שנתברר להם הדבר דחוניו השיאו כמו שכתב הרמב"ם ולא היה לו שהות לעכב שם ורץ לבית המלך ועד אחר הבירור שרצו אחריו ואז כל הרואה אותו אומר זה הוא המתחייב בדבר ולא שמעי בעל המעשה ק"ל:

והעלה עליו לשם שמים כו'. תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה כו' עכ"ל ומדברי הרמב"ם בית חוניו לאו עע"ז הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה עכ"ל וכן נראה דהא מתני' מוקמינן לה כמ"ד דבית חוניו לאו עע"ז הוא וא"כ אמאי קתני דלא ישמשו במקדש שבירושלים אי לאו משום דעשאום כבעלי מומים משום שעברו אשחוטי חוץ ודו"ק:

בתחילה כל האומר לירד כו' עתה כל האומר לי עלה כו'. יותר נכון להיות הגירסא בהיפך זה בתחלה כל האומר עלה כו' עתה כל האומר לי לירד ממנה כו' וכ"ה בפרש"י ולפי שודאי שיותר חרה לאדם על מי שא"ל לירד ממנה ממי שא"ל בתחלה עלה ע"כ גבי מי שא"ל עלה לא אמר אלא שאני כופתו לפני ארי ואיננו מזיק אותו בידים וגבי מי שא"ל לירד ממנה גם אני בעצמי מזיקו להטיל עליו קומקום של מים ומייתי שפיר משאול דמתחלה ברח ולא הזיק וכשעלה בקש להרוג כו' וק"ל:

שנאמר ביום גו' מדברות שפת כנען גו'. פרש"י שפת ישראל היושבים בארץ כנען כו' עכ"ל יש לעיין בזה דמשמע שלא הדירן אלא שלא לעבוד ע"ז כגר תושב ולא על שאר מצות וא"כ למה למד אותן לדבר בשפת ישראל ונראה לפרש משום דאינו דומה שבועה לה' בכינוי של נכרים כמו בשבועה בלשון הקדש ולזה אמר שהיו מדברות שפת ישראל הדרים בארץ כנען דהיינו בלה"ק כשהיו נשבעים לה' צבאות שלא יעבדו ע"ז ואמרו ה' צבאות לומר שהודו שה' הוא אשר לו היכולת על כל צבאות שהיו לסנחריב שהיו קפ"ה אלף ראשי גייסות כדאמרינן פ' חלק וק"ל: