חידושי אגדות על מגילה ט:

לא חמד אחד כו'. דלפי ענינו נקט ופרט חמור כפרש"י בחומש כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ובני על החמור לא היה החמור משלהם אע"פ שלצרכם הלכתי וכן ת"א לא שחרית ותלמי לא יקבל זה וע"כ שינוי לו לכתוב חמד במקום חמור שהוא קרוב באותיות כמ"ש שלא יכתוב דלתין רישין רישין דלתין:

אשר חלק וגו' להאיר לכל וגו' ופרש"י שאל"כ יאמר כו' ומדרשו להחליקן בדברים כדי כו' ע"ש והכי אמרינן בפ"ב דע"ז כמפורש שם אלא שתלמי לא יקבל דרשה זו לכך שינו לכתוב לו להאיר:

אשר לא צויתי לעובדם כו'. פרש"י שאם לא כתבו לעובדם הוה משמע ליה אשר לא צויתי שיהיו כו' ע"ש דמצינו לשון צווי גבי בריאה דכתיב כי הוא צוה ונבראו ובירושלמי איתא הגירסא אשר לא צויתי לאומות לעבדם ולפי זה יש לפרש דאם לא שינו לכתוב מלת לאומות היה קשיא ליה מאי אשר לא צוה לעבדם הא בישראל בדרבה מיניה שצוה להם בכמה כתובים באזהרה גם שלא לעבדם ולכך שינו לו לכתוב לאומות שלא צוה להם לעבדם ומיהו שלא לעבדם נמי אינו מפורש באומות דתלמי לא יאמין שהנכרים מצוה על ע"ז:

ולא כתבו לו ארנבת כו' והטילו שם אשתי בתורה כו'. ר"ל שהטילו שמה בשם הטמאים בתורה ובמדרשות ד' הטמאים המפורשים בקרא נגד ד' מלכיות וארנבת נגד מלכות יון:

יפיפותו של יפת יהא באהלי שם כו' וה"נ אמרינן בסוף סוטה ובס"פ מרובה בא"י לשון טורסי למה אלא אי לה"ק אי לשון יונית כו' ולמאי דפריך התם מחכמת יונית דאסירא ולא ידע לפלוגי בין חכמת יונית ובין לשון יונית ה"מ למפרך ממתני' דהכא דמוכחא דלשון יונית שרי: