חידושי אגדות על קידושין לט:

ה"ק כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו כו' מפירוש הרמב"ם שהיה מחצה זכאי ומחצה חייב ועושה מצוה א' עד שיהיו זכיותיו מרובין מטיבין לו כו' וכיוצא בזה פירש הרע"ב אבל בסיפא לא פירשו כן אלא דה"ק כל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ואינו עושה מצוה אחת כדי שיהא מחצה זכאי ומחצה חייב אין מטיבין כו' ולכאורה מי הכריחם לפרש כן דאיכא לדיוקי מרישא לסיפא דמרישא איכא לדיוקא הא אם אינו עושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו עד שנשאר מחצה על מחצה אין מטיבין כו' ובסיפא איכא לדיוקא בהיפך זה הא אם עושה מצוה אחת עד שיהו מחצה על מחצה מטיבין לו כו' ולמה לא נפרש בסיפא כמו ברישא שהיה כבר מחצה על מחצה ואינו עושה מצוה אחת כדי שיהא רובו זכיות אין מטיבין לו כו' וכדיוקא דרישא ממש וכן מוכח בגמרא דהכא בשאר מצות אין שקולה מכרעת ונראה ליישב ע"פ דברי התוס' דבשאר מצות נמי אמרינן במסכת ר"ה ורב חסד מטה כלפי חסד והיינו דהוי כבינוני דזוכה לעוה"ב מיהת דאפילו בפושעי ישראל בגופן אמרינן שם דנידונין בגיהנם ועולין והכא קתני באינו עושה מצוה א' דאינו נוחל הארץ דהיינו עוה"ב אלא ע"כ דאיירי הסיפא בעוונותיו מרובין מזכיותיו והשתא לא תקשי מדיוקא דרישא לסיפא ודו"ק היטב:

שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כו' הרי שא"ל אביו עלה לבירה כו' ולא תקשי לך מכל היעודים שבתורה דא"א לפרש רק בעוה"ז שאם תשמעו יבואו עליכם כל הברכות והטובות וישבו על אדמתם ובהיפך אם לא תשמעו יבואו כל הקללות ואבדתם מן הארץ די"ל לרבי יעקב דמודה דזכות הרבים ומעשיהם הטובים מביאים להם כל הברכות והטובות שנזכרו בתורה גם בעוה"ז וכן בהיפך בחטא הרבים אבל ר"י לא אמר כן אלא ביחיד שמרובה בזכיות אין שכרו רק לעוה"ב דבעוה"ז מריעין לו כדי לזכותו בעוה"ב וכן בהיפך במרובה עונות מטיבין לו בעוה"ז כדי לטורדו בעוה"ב וכענין זה אמרו אין בידינו לא מיסורי צדיקים ולא משלות רשעים ומה שיש לדקדק עוד בדברי ר' יעקב עיין בחידושינו סוף מס' חולין:

בחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה כו' דבנפל אח"כ ומת לא הוה קשיא ליה היכן טובתו כו' דאימא דהוה לו רוב עונות לגבי מצות אלו כדסבר תנא דמתניתין אבל בחזירתו דהיינו בעוסק עדיין במצוה זו כדלקמן דאין חילוק בין הליכתו ובין חזירתו גם אם היה לו רוב עונות לא היה לו ליפול ולמות דעסק המצוה תגין עליה אי הוה שכר מצוה בהאי עלמא דכה"ג אמרינן לקמן אי ס"ד כו' אמאי לא אגין מצות עליה כו' ואפי' למ"ד במס' סוטה מצוה בין בעידנא דעסיק בה כו' אגוני אגין מפורענות אצולי לא מצלא מהחטא מכל מקום מהרהור חטא אצולי בעידנא דעסיק בה כדאמר הכא וכצ"ל למאי דמסיק סולם רעוע הואי דקביע היזקא מ"מ אי ס"ד דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ה"ל לאגוני עליה בעידנא דעסיק בה ודו"ק:

אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כו' לא הוה חטא כו' ובפרק אין דורשין קאמר אחר קצץ בנטיעות היינו לבתר דחזא כה"ג או לישנא דגברא רבה כו' ומפרש בירושלמי דההוא גברא רבה הוא רבי יהודא הנחתום וע"ש בתוס' פרק אין דורשין:

ורמינהו ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה כו' יש לדקדק למאי דס"ד השתא תקשי ליה הא דאמרי' סור מרע א"ת אגרה בשינה ת"ל ועשה טוב וי"ל דההיא בבא מצוה לידו חייב לעשותה ואינו פטור בהא דאינו עובר עבירה אבל הכא איירי שאם לא בא לידו מצות עשה שזוכה מיהת בהא דאינו עובר עבירה כאילו עושה מצוה וק"ל: