חידושי אגדות על כתובות קה:

מלך במשפט כו' אם דומה למלך כו'. מפורש בחידושינו פ"ק דסנהדרין דף ז':

מ"ט דשוחדא כיון כו'. ר"ל מ"ט דמקבל שוחד אפי' לשפוט צדק וקאמר דכיון דקביל ליה כו' איקרבא ליה דעתיה וא"א לו לשפוט צדק וקאמר א"כ אמאי קרי ליה שוחד דלא יפול הלשון אלא במי שמקבלו להטות משפט וקאמר דקרי להכי שוחד אפילו במקבלו לשפוט צדק ע"ש דהוה כגופיה ושהוא חד וק"ל:

אמר רב פפא לא לידון כו' למאן דרחים ליה כו'. וכתבו התוס' לאו באוהב ושונא דאיירי ביה ר"י ורבנן כו' דלגבי דיין אפילו רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא כו' עכ"ל לכאורה קשה לדבריהם דאימא קושטא דרב פפא טעמיה דקרא קמפרש מ"ט לא לדון איניש למאן דרחים כו' דומיא ממש דלעיל מיניה דקאמר רבא מ"ט דשוחדא כו' דבטעמא דקרא קאתי לפרושי ויש ליישב דהל"ל מ"ט לא לדון כו' כדקאמר רבא מ"ט דשוחדא כו' וק"ל:

דמרחמין ליה בני מאתיה כו' דלא מוכח להו במילי כו'. ע"ד אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ורובן וסתם בני מתא לאו חכמים הן:

מריש ה"א כו' כולהו רחמי לי כיון דהואי דיינא אמינא מנייהו סני לי כו'. הך מלתא מתני' דפ"ד דאבות הוא החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל כו' ואפשר דסיפא דמלתא אשמועינן כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא כו' אם מרחם כולהו רחמי כו' ולא נימא דאין דעתן שוות דאיכא דרחים ואיכא דסני ודו"ק:

אפילו שוחד דברים. מדלא כתיב בצע לא תקח כו' ולעיל דריש מיניה טעמא דשוחדא שהוא חד הדרשות שקולים ויבאו שניהם וכנראה מדברי התוס' דלא קאסר הנך מלתא דחשיב מדאורייתא אלא לאסמכתא בעלמא קאמר וכמ"ש בחידושי הלכות ע"ש:

אייתי ליה בה' בשבתא א"ל כו'. לפי שהיה מבקש דינא ובו בתי דינים יושבין לפי תקנת עזרא. ויש לדקדק בהך עובדא ובאידך עובדא דלקמן דקאמר אייתי ליה זוגא דרבנן אמאי לא קאמר תלתא רבנן דהוו תלתא ב"ד ושנים הרי הם ב"ד חצוף כדאמרינן בסנהדרין ויש ליישב לכאורה דלא קאמר פסילנא לך לדינא אלא ביחידי כיחיד מומחה אבל בתלתא דהיינו עם עוד ב' דיינים אחרים לא החמיר לפסול את עצמו מלדון עמהם ולכך לא קאמר אלא דאותיב זוגא דרבנן אבל הלשון לא משמע הכי מדלא קאמר אותיב זוגא דרבנן בהדיה ועי"ל דהנך זוגא דרבנן מומחין נמי הוו ובחד נמי הוי סגי אלא דרצה לידע אם יכוונו השנים לדעתו לזכותו או לא אבל בשלשה גם אם לא יכוונו לדעתו אפשר דאחד מהם לא הסכים עם השנים והסכים לדעתו ודו"ק:

תפח נפשם של מקבלי שוחד כו'. י"ל אפי' לשפוט צדק ולזה אמר תיפח נפשם דודאי א"א למקבל שוחד לשפוט צדק משום איקרובי דעתיה ומה אני שלא כו' וק"ל:

לחם בכורים עשרים כו' וכי אלישע אוכל בכורים כו'. עיין פרש"י ותוס' ולא ניחא להו כפשטיה שהיה הלחם מבכורים דהיינו בתחלת קציר שעורים כפרש"י בספר מלכים דא"כ מאי אשמועינן קרא מיהו בפ"ק דסנהדרין מפרש ליה כפשטיה ואשמועינן דראויה היתה אותה שנה להתעבר ע"ש וק"ל: