חידושי אגדות על עירובין יט.

כדי לא יקלל כו' ר"ל שזה שנתחייב הריגה ע"י דין מלך בשר ודם מהרהר אחר דינו שלא יפה דן אותו להריגה גם לא ירא מלקלל כיון שאחר הריגתו לא יכול לעשות לו כלום אבל במדת הקב"ה אינו מהרהר דבודאי יפה חייבו גם ירא מלקלל כיון שגם אחר הריגתו יכול עוד לענשו בדין גיהנם ולכך שותק מלהרהר ואדרבה נותן תהלה להקב"ה על שפרע לו ענשו בעוה"ז כדי לזכותו בעוה"ב. ואמר

ולא עוד אלא שדומה לו כאלו מקריב כו' ע"פ מ"ש בטעם המביא קרבן שידמה בנפשו שהוא היה ראוי להריגה כבהמה זו אלא שהתורה חסה עליו שתהא הבהמה לקרבן תחתיו לכפרה וא"כ זה שנתחייב הריגה למקום הרי הוא נעשה קרבן וכפרה על עצמו דהיינו ולך ישולם נדר ועד"ז יש לפרש הא דקאמרי' בסמוך ומורידין דמעות כו' היינו אותן דמעות עולות לו לפניו ית' ב"ה במקום הנסכים הבאים עם הקרבן וכדאמרינן שערי דמעות לא ננעלו ואמר גם ברכות וגו' שמצדיקין עליהן את הדין כו' דהיינו שאומרים ברוך דיין האמת וק"ל:

שנאמר ויצאו וראו בפגרי וגו' דמקום פגרי האנשים לאו היינו גיהנם גופיה אלא פתחה של גיהנם הוא מקרי:

בפושעי עכו"ם כו' ובפ"ק דר"ה מוקי לה להאי קרא גם בפושעי ישראל הגמורים שאין להם חלק לעוה"ב והם המינין והמסורות כו' ע"ש ועיין גם במס' עדיות:

בעמק הבכא כו' משמע ליה דההוא קרא מיירי מיד שבוכין כו' ומצדיקין עליהם את הדין הן עולים וכדמסיק דאברהם אבינו מסיק ומקבל להו כו' ודו"ק:

פושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב כו' מפורש בסוף פ"ב דחגיגה:

אלא דאסיק ואפיק כו' נראה דהיינו המוציא לך מים מצור החלמיש וגו' אבל המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' אמרינן בפרק כיצד מברכין לרבי נחמיה אה"נ הוא דלא משמע אלא דאפיק ורבנן התם נדחקו בו לפרש דה"ק להו הקב"ה כד מפקינא וכו' והכא ה"ק כיון דמשמע נמי לשון עבר דאפיק כמו המוציא מים וגו' ה"נ דפושעי הוא לשון עבר וק"ל:

שמעת קולי וגו' לפי ענינו מבטן וממעי הדגה קאמר שבו היה יונה מתפלל אבל מדכתיב לשון שאול משמע ליה דבמקום פתחה של גיהנם היה:

אשר אור לו בציון גו' שישרף חיל סנחרב מלך אשור באור הבא לציון מן הגיהנם שהוא אור דק לשרוף הנשמות ובו נשרפו הם כמ"ש פרק אלו קשרים ותחת כבודו יקד וגו' וכשריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן כו' ומשום דענינו כפול ותנור לו בירושלים דרשו זו פתחה וענינו דיש לגיהנם ג' פתחים בג' חלקי עולם מדבר ים וישוב שהם כלל העולם ע"ד שאמר הכתוב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו' ואציעה שאול הנך וגו' דהיינו שא"א לאדם להסתר מדרכו של גיהנם כי בכ"מ מוכן פתחה לקבל הרשעים וק"ל:

ותנור לו בירושלים זו פתחה כו'. לכאורה הוא מגומגם דפתחה של גיהנם בירושלים ניחא אבל הגיהנם גופה בציון דבר שא"א הוא דהגיהנם גדול כמו ס' פעמים בג"ע וג"ע גדול ס"פ בעולם כדאמרינן במסכת תענית ונראה דודאי פשטיה דקרא בשריפת חיל דסנחרב איירי דכתיב ונפל אשור וחתו מנס שריו:

וזהו פתחה ר"ל הרמז כי יורדי גיהנם הם ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי עולם הזה כדובשא של ב' תמרות הללו וזהו שביניהן פתח המביאן לגיהנם וק"ל:

שם ז' שמות כו' הוא מבואר כי מעשה האדם ומאורעותיו הם מסוגלים ונמשכים לפי ז' ימי בראשית כמ"ש בפ' מי שהחשיך למ"ד מזל יום גרים מאן דבחד בשבא כו' ולמ"ד נמי מזל שעה גרים לפי התחלת שימוש מזלות מימי היצירה שצ"ם חנכ"ל וזש"ה ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם כי העונות נמשכין בז' פנים וכן יבואו הפורענות בז' פנים ועל פי הדברים האלה אמר דהכי נמי בדין עוה"ב בגיהנם יבואו דיניהם בז' פנים לפי העון והם ז' שמות לגיהנם דהיינו ז' מדורות שיש לגיהנם לדון בו הפושעים כפי חטאתם בשבעה מיני עונות והז' נקראת ארץ תחתית ע"ש שהיא הדיוטא התחתונה בגיהנם וכמו שהאריך בזה הרמב"ן שער הגמול ע"ש ודו"ק:

מבטן שאול שועתי וגו' עי' בתוס' וה"ה דמכמה מקראות ה"מ לאתויי דאקרי שאול אלא דנקטי האי קרא משום דמייתינן ליה לקמן לגבי שחת מיהו ק"ק אמאי מייתי קרא דיונה ולא מייתי קרא דכתיב בתורה דמייתינן ליה לעיל וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. וי"ל דשאול דהכא י"ל דהיינו בקבר אבל מבטן שאול שועתי גו' וכן לא תעזוב נפשי לשאול גו' משמע גיהנם עונש לנשמה. וכתבו עוד באר שחת דכתיב כי לא תעזוב וגו' והא דלא מייתי קרא ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' דהוי כו' ע"ש אע"ג דההוא קרא מאוחר הוא בספר תהלים דמפורש ביה דמקרי באר שחת אבל בהאי קרא דמייתי לא כתיב רק שחת ודו"ק:

גמרא הוא כו' ובספר יחזקאל מצינו בקרא ארץ תחתית ומשמע נמי דביורדי גיהנם איירי דכתיב ברישא דההוא קרא והורדתיך את יורדי בור וגו' ואפשר דה"ק גמרא ארץ תחתית היא מדור הז' ודיוטא התחתונה ולכך חשיב לה בז' וק"ל:

והאיכא גיהנם כו' זה לא נמצא לו מפורש כלל בקרא וי"ל דסמך אקרא דכתיב בס' יהושע אשר על פני גיא בן הנם וגו' וירד גיא הנם וגו' מדכתיב ברישא דקרא גי בן הנם וכאן כתיב גיהנם לגבי וירד דרשי' ליה איורדי גיהנם ומפרש אל כתף היבוסי דהיינו ירושלים כדקאמרי' לעיל דפתח גיהנם בירושלים וק"ל:

שעמוקה בגיהנם שהכל כו' נראה דתרתי קאמר דקראו גיהנם ע"ש שעמוקה הרבה באותו גיא בן הנם שנזכר ברישא דקרא דראינו אותו עמוק ביותר ועוד שהכל יורדין בגיא זה על עסקי חנם דהיינו עריות כדאמרי' פי"ה אשר נאכל במצרים חנם זו עריות כו' ע"ש:

שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה כו' מפורש פ' אין בין המודר. ג"ע אר"ל אם בא"י הוא כו' ולא ניחא ליה למימר דבשנים או בשלשה מקומות הוי פתחו דלא מצינו ליה מפורש בקרא כמו בגיהנם ומיהו בפ' כל כתבי דרשו כל העונה אמן כו' פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבא וגו' ונראה לפי שבמקומות הללו היו פירות מתוקים ומשובחים ביותר תלו אותו בפתח ג"ע אשר שם שג"ע נשתבח בפירות דכתיב כל עץ נחמד וגו' וטוב למאכל וגו' ולפי מה שפירשנו בפרק חלק אהא דאמרינן משיח יתיב על פתחא דרומי דהיינו מצד דרום של ג"ע ניחא הכא אבל לפי' רש"י התם שפירש על פתח רומי קשה דהא הכא לא מספקא ליה אלא או בארץ ישראל או בערביא: