חידושי אגדות על בבא מציעא פו.

רבי ור' נתן סוף המשנה כו'. רב אשי ורבינא סוף הוראה וסימן עד אבא אל מקדשי כו' עיין פרש"י עוד יש לפרש מקדשי אל הוא סימן לרבי שנקרא רבינו הקדוש שהיה סוף המשנה שהיה רבי נתן קצת לפני רבי שהיה חבירו של רבי מאיר בסוף הוריות וכן אבינה סימן לרבינא דרב אשי היה קצת קשיש מרבינא והיינו בכ"א לאחריתם וק"ל:

אי מקטל קטלי לההיא גברא לא מגלינא כו'. נראה לפרש גם אם נאמר דעכו"ם הוה ממה שאמר דמידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא כו' היינו לפי שהלך אחריו כאן ממקום למקום וזו הסיבה שבאה לו וניצל ממנו באשקיוה עוד חד כסא אין המון עם יודעים בזה ובודאי זה החכם שברח מפני בכאן הוא וע"פ עשו כן ולפי שהציל אותו אמר להצילו בנפשו וגם אי מקטלינן לי לא גלינא וק"ל:

ספק הקב"ה אומר טהור וכו' כו'. בפ"ד דנגעים איכא פלוגתא דתנאי בהא דהכי תנן ואם ספק טמא ור"י אומר קיהה ומייתי לה בפ' הנחנקין ובפ' כל היד ומפרש לה רבה קיהה וטיהר וע"ש בתוספתא דגרסינן רבה כדאמר הכא מאן מוכח רבה ומשום דאיכא לפרש קיהה לאסוף למנין לטמא קאתי רבה לפרושי דאינו כן אלא דבא רבי יהושע למנין וטיהר ובשלהי נזיר יליף לה מקרא ובאגדה זו קאמר דנתבקש על כך בישיבה של מעלה להכריע בדבר דקיהה וטיהר והיינו כדקא ניחא נפשיה אמר טהור ודקאמר ספק הקב"ה אמר טהור גם דליכא ספיקא קמי שמיא לדידן דאיכא ספיקא קאמר ואקרא דמייתי בנזיר לטהר קסמיך וק"ל:

חזו צפרי דמטללי וקיימי כו'. דאין דרך העופות להיות עומדים באויר במקום א' ובזה חזא דעומדין כן שם לכבודו להיות לצל שהיה רבה מונח בחמה וק"ל:

ההוא יומא דנח נפשיה דליה זעפא כו' אפשר משום שלא נספד בו ביום כראוי כדאמרינן בפרק האורג גבי יהושע שרגש עליהן ההר כו' על שלא נספד בו ביום כראוי וק"ל: