חידושי אגדות על בבא מציעא קז:

תוס' ד"ה תשעים ותשעה מתו וכו' וא"ת א"כ בני יוסף כו' וי"ל שמתו בד"א יותר כו' עכ"ל ק"ק לפ"ז דהאי בי קברי וכי לא היו ביניהם מבני יוסף וי"ל דלא גלוי מבני יוסף לבבל שבכלל עשרת השבטים היו שגלו ללחלח וחבור וכו' וק"ל:

חוץ מצנים כו'. וכתבו התוס' בפרק אלו נערות וא"ת והא דרשינן והסיר ה' ממך כל חולי זו צנה אלמא כו' וי"ל כו'. ולכאורה אין כל זה מספיק הגם שתקנו שאין המאמרים סותרים מ"מ מאי ראיה מביא הכא מהתם ויש ליישב לפי דרש ר"ח יהיה פירוש הכתוב כך כל חולי וגו' לרבות אף החולי שהוא בידי אדם שיכול לשמור עצמו כדאמרינן התם באנטונינוס ודא צלותא היא יתיר חד כסותה וצנתה אזלא אף בזו הבטיח אותם הש"י שלא יצטרכו לו דהיינו שיחם לו הקב"ה עולמו כו' כמ"ש התוס' ובהכי ניחא לדברי התוס' דפחים היינו חום אמאי נקט צנה טפי מחום דחום הוי טפי בידי שמים בעוברי דרכים כדכתיב ואין נסתר מחמתו וכמ"ש שם ודו"ק:

רובם קשה כו'. ולא חשיב להו בההיא דפרק אין עומדין ג' רובם קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור ומלח וסירוב דלא חשיב אלא ג' במעשה אדם והכא איירי במאורעות הבאים על האדם וק"ל:

וקיתון כו'. פרש"י וקיתון של מים למי שאין לו יין עכ"ל ולולי פירושו היה נראה דדוקא קאמר קיתון של מים והם דבריהם בעצמם באבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כי המתענגים ברובי מאכל ומשתה אי אפשר להם לעסוק בתורה והוא שאמר ומחכימת פתי וזוכה ללמוד תורה כו' כי הלחם הוא המזון ממוזג לשכל האדם כמ"ש בערבי פסחים כשאמר לו הקב"ה לאדם בזעת אפיך תאכל לחם מיד נתקררה דעתו ואמרו קטן האוכל כזית לחם כו' שנאמר ויוסיף דעת יוסיף וגו' וכן המים הוא יסוד פשוט ממוזג לשתיה אבל שאר אכילות ושתיית היין ושאר משקין מבלבלין השכל וכן מ"ש ונזקק לאשתו ואינו מתאוה כו' אבל שתיית היין מביאה לידי זנות כמ"ש זנות יין ותירוש גו' גם מ"ש מוציא את הקנאה כו' כי המרבה בתאוה רגיל הוא לקנאות חברו כדי שימצא לימודו אבל המסתפק בלחם ומים אינו מקנא חברו בעושרו ובשאר דברים שזכר כאן למעלת הפת ומלח אמרו בהיפך בפרק אלו עוברין בת"ח המרבה סעודתו בכ"מ דכלפי מ"ש כאן דבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו ומכניס האהבה אמרו שם בת"ח המרבה סעודתו בכל מקום ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינם נשמעים כו' וכן מ"ש ואין בשרו מעלה הבל זה הוא מסימני הסריס כשאין בשרו מעלה הבל כשרוחץ בימות הגשמים כדאמרינן ביבמות אבל ה"ק שע"י אכילתו פת ושותה מים אין בשרו מעלה זיעה וזיהום כמו מרבוי שאר אכילות שמעלין על בשרו זיעה וזיהום וכן מ"ש והורגת כנה כו' כי המרבה בשר מרבה רמה במעיו. ומ"ש ובחורף מפני הצנה ומייתי מדכתיב ולא יכם שרב ושמש כו' כי בחורף בבקר בעת עליית השמש אז הקור יותר גדול לפי הטבע. ומ"ש ועבדתם את ה' אלהיכם זו קריאת שמע ותפלה כמ"ש ועבדתם וגו' בכל לבבכם איזה עבודה שהיא בלב היא התפלה ואמר וברך את לחמך זו פת במלח כו' רמזו בו ג"כ מלת לחמ"ך הוא אותיות מחל"ך מכאן ואילך והסירותי מחלה וגו' ורב' שהביא מהכא אית ליה כרבי חנינא דכל חולה וגו' הוא צנה ומדקדקים בהאי קרא דכתיב ועבדתם בלשון רבים וכתיב וברך את לחמך וגו' בלשון יחיד דהעבודה שהם מצות ה' כל ישראל ערבים זה בזה מה שאין כן אכילה ושתיה כזו שמסתפקים בלחם ומים לא תמצא רק ביחידי הסגולה וק"ל:

התקוששו וקושו ואר"ל קשט כו' ס"פ ח"ה פי' רשב"ם כלומר הסר קש מבין עינך תחלה כמו לקשש קש כלומר קשט עצמך עכ"ל ועי"ל הכא כדברי המפרשים אותו מלשון חפוש ופשפוש על מעשיו וכמוהו ולמוכיח בשער יקושון ר"ל התקוששו תפשפשו על מעשיכם ואח"כ תהא תפשפש במעשה אחרים כלומר קשט עצמך כו' וק"ל: