חידושי אגדות על בבא קמא ס:

דבר בעיר כנס רגליך כו'. נראה לומר דלא בא לומר לאפוקי שלא יפזר רגליו דהכי משמע דומיא מה שאמרו לקמן רעב בעיר פזר רגליך דהוי לאפוקי כנס רגליך וא"א לומר כן דהא ודאי בדבר בעיר נמי טוב לפזר רגליו ולהמלט על נפשו אלא דה"פ כל זמן שאינו מפזר רגליו מן העיר יכנס רגליו לביתו ולא יצא ברחובות וק"ל:

שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו' ומיירי בשעת הדבר דכתיב בסיפיה דהאי קרא עד יעבר זעם וגו' וק"ל:

וכ"ת ה"מ בלילה כו' לשיטתנו דלעיל ניחא דבמכת מצרים שהיה בלילה והיו שם שתי סכנות אחת מן המחבל של לילה כנהוג גם בשאר לילות ומן המחבל של אותה לילה שניתן רשות למשחית לחבל ולכך הזהיר הכתוב שלא יצא מחוץ לבית אבל ביממא בדבר בעיר דליכא רק אותו מחבל א' אימא לא ת"ש לך עמי בא וגו' אבל לשיטת הרא"ם דבמכת מצרים לא היה רק מחבל א' קשה מה לי לילה מה לי דבר בעיר וק"ל:

אע"ג דמחדרים אימה כו'. ק"ק כיון דמסתברא כי נפיק אינש ויתיב בצוותא טפי מעלי אימא דהכי מפורש קרא אע"ג דמחוץ תשכל חרב מחדרים אימה וי"ל דמחוץ תשכל חרב משמע ליה דאיירי בחרב של מלאך המות דקאי אלעיל מיניה ולחומי רשף וקטב מרירי ומסתמא דהנזק היותר קשה הבא מהן נקט קרא ברישא ודו"ק:

דכתיב כי עלה מות בחלונינו כו' וסיפא דקרא בא בארמנותינו וק"ל:

אבל היכא דאיכא ספק נפשות וא"ת ומאי רבותיה דאיכא ספק נפשות הא אם יבואו בעיר ודאי ימותו וספק נפשות פשיטא דמוציא מידי ודאי נפשות וטפי ה"ל רבותא דאברהם וי"ל הא דכתיב נבא בעיר ומתנו אינו אלא קרוב לודאי שהיה שם רעב של כליה ודומיא דהכי איירי פזר רגליך וכן הך דאברהם רעב של כליה הוא דאם לא כן היה אסור לילך מא"י לחו"ל כדאמרינן פ' הספינה ובמדרש דאלימלך לא נענש אלא משום שהפיל לבן של ישראל כו' ע"ש:

תצא מעצמה שלם ישלם וכו' אמר הקב"ה עלי לשלם כו'. מבואר כי ממנו ית' ב"ה לא תצא הרע כי הוא הטוב הגמור ולא יתייחס הרע אליו אבל החטא גורם להביא הרע וממילא בסילוק ההשגחה וטובתו ית' ב"ה והיינו כי תצא אש מעצמה אבל לענין הטוב לגבי תשלומין אמר הקב"ה אני הוא המבעיר לשלם כאילו הוא המבעיר וק"ל:

אני הצתי אש בציון כו' ואני עתיד לבנותה באש כו'. רמזו בזה שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה ובו בדבר שמכה הוא מרפא וכן יסד הפייט וממכה עצמה מתקן רטיה ושוב ראיתי שכן פרש"י בפרק בן סורר ע"ש:

מי ישקני מים מבור גו'. מאי קא מבעיא ליה כו' דלפי פשוטו דחוק שדקדק לשתות מים דוקא מבור בית לחם אשר בשער ועוד בתחלה מאי סבור שהרי ידע שהיה שם מצב פלשתים כמפורש בקרא ואעפ"כ אמר מי ישקני מים וגו' ולבסוף מאי סבר דלא אבה לשתותם ולפי הדרשות ניחא שהרי הסנהדרין אסרו הדבר לאחרים אלא למלך משום דפורץ וגו' והוא החמיר על עצמו ולא אבה לשתותם כיון דאיכא איסורא לאינש אחרינא כדלקמן וק"ל ומה שיש לדקדק בסוגיא זו בדברי התוספות עיין בחידושי הלכות: