חידושי אגדות על בבא בתרא קעג:

מנין לערב כו' האי קבלנות הוא דכתיב תנה וגו'. יש לדקדק דהא האי קרא תנה אותו על ידי וגו' ראובן אמרו ויהודה לא אמר אלא אנכי אערבנו וגו' ולא הזכיר לשון קבלנות בדבריו כמו שלא הוזכר קבלנות בקרא דמייתי כי ערב זר וגו' וא"כ מאי פריך ליה רב חסדא מקרא דראובן דכתיב תנה אותו וגו' וי"ל כיון דראובן בקבלנות קבל ערבותו ולא נתרצה לו יעקב אין סברא שיבקש ממנו יהודה בערבות לחוד אלא ע"כ שגם יהודה בא בערב קבלנות אלא שלא הוזכר זה כאן וסמך אקרא דראובן שזכר בו קבלנות תנה אותו על ידי פרש"י כלומר כאלו מקבלו בידי אחזירנו לך עכ"ל דקדק לומר שפירוש תנה לי לאו היינו תנה לי לידי ממש דא"כ לאו היינו קבלנות אלא נשא ונתן ביד ממש ומש"ה פירש דתנה לי הוא כאלו אתה נותן לי בידי דהיינו קבלנות וק"ל:

לקח בגדו וגו'. חיבור הפסוקים הכתוב ראשון מיירי מי שהוא נעשה ערב בעד זר אמר כי הוא ראוי לקחת בגדו ממנו עבור התשלומין שלא היה לו להיות ערב בעד זר שאינו אוהבו ופסוק שני מיירי במי שנעשה ערב בעד רעהו ואוהבו שהוא קצת מהראוי ואמר אף אם ערבת לרעך שהוא הלוה וכראוי עשית נגד הלוה אבל תקעת לזר כפך שהוא המלוה כי הוא לטובתו נעשה ערב והוא זר נגדך ואמר נוקשת באמרי פיך להיות ערב בעד הלוה אבל ע"י זה נלכדת למלוה באמרי פיך ואמר והנצל כי באת בכף רעך ראה להנצל שיתפייס המלוה ויהיה לך לריע ואוהב להרצות ליקח ממך החוב לחלקים ולזמנים שלא ידחוק עליך לשלם לו כולו בפעם אחד והיינו התר לו פס יד התר לשלם לו פס וחלק מהמשאת יד שהוא החוב וסיים ואם לאו כו' שלא יתרצה המלוה להיות לך לאהוב ולא יתפייס בזה הרבה עליו רעים לפייסו בזה כן נראה לפרש הכא הא דקאמר ואם לאו כו' ורשב"ם פי' ואם לאו כו' אדברים קשים שאמר אדם לחבירו שצריך להרבות עליו רעים לפייסו וכן פרש"י בס"פ המקבל דאם לאו קאי אנוקשת באמרי פיך שהוניתו בדברים הרבה עליו רעים לבקש ממנו מחילה וכן נראה לפרשו בסוף יומא לפי ענינו עוד פרש"י שם ביומא הרבה עליו רעים רעיך בתרא דקרא מלא כתיב שהוא בלשון רבים עכ"ל: