חידושי אגדות על בבא בתרא טו:

ז' נביאים כו' בלעם ואיוב כו'. בתוספות כדאמרינן במגילה כל ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא בן נביא עכ"ל וקשה דא"כ למאי דס"ד דאליהוא נכרי הוה אמאי לא חשיב נמי ברכאל אביו וה"ל ח' נביאים באו"ה וע"כ נראה דההוא כללא דמס' מגילה לא נאמר אלא בנביאי ישראל ואפשר דהכא סמיך שהיה אביו של בלעם נביא כדאמרינן במדרש מדכתיב בנו בעור בנו הוא בנביאות מכלל שהיה מיהת נביא וק"ל:

מיתיבי שבעה נביאים נתנבאו לעכו"ם ואלו הן כו'. ואליהוא בן ברכאל הבוזי כו'. פרש"י ע"כ מדייחסיה קרא בשמו ושם אביו ושם משפחתו ישראל הוה ואית דאמרי ממשפחת רם היה היינו אברהם ועוי"ל שהם שמות שקורא בו ישראל ולא עכו"ם:

חסיד היה בא"ה ואיוב שמו ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו כו'. יש לפרש בזה לפי שחסידי ישראל אינן באין לעולם כדי לקבל שכרן בעוה"ז עולם העובר רק לעבוד עבודת ה' בעוה"ז כדאמרינן היום לעשותן ולא היום ליטול שכרן משא"כ בא"ה כדכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו ואמר כי איוב אף שהעיד עליו המקרא שאין חסיד כמוהו לא נעשה בו כמדת האמור בחסידי ישראל אלא כאחד מבני שאר האומות ולא בא לעולם אלא כדי לקבל שכרו בעוה"ז ולפי שיש לבעל דין להרהר בזה וע"כ אמר כי הנה תראה במדת צדיקים שבישראל שהקב"ה מביא עליהן יסורין בעוה"ז כדי למרק עונותיהן כאמור באברהם שעמד בעשר ולא הרהר אחר מדותיו כדלקמן וכן בשאר צדיקי ישראל אבל באיוב הביא הקב"ה עליו יסורין למרק עונותיו בעוה"ז כדי לתת לו שכר טוב לעוה"ב התחיל הוא מחרף ומגדף והרהר אחר מדותיו וע"כ כפל לו הקב"ה שכרו כדי לתת לו שכרו משלם בעוה"ז לטורדו כו' כדאמרינן פרק אין דורשין הצדיק והרשע כל א' יש לו שני חלקים א' בג"ע וא' בגיהנם זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע כו' נתחייב רשע כו' נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם כו' ואין הקב"ה מקפח שכר הרשע ונותן לו שכרו כפול בעוה"ז שהוא חלק צדיק שבעוה"ז ודו"ק:

איזה דור שכולו הבל הוי אומר זה דורו של שפוט כו'. לפי שע"כ כל הענין שבאו ג' ריעיו להוכיחו כמפורש במקרא השיב להם כי זה הדור כולו הבל ואין מי הראוי להוכיח כדלקמן דור ששופט את שופטיו וק"ל:

איזה דור שנתבקשו בו נשים יפות הוי אומר זה דורו של אחשורוש כו'. וא"ת כיון דלא נמצאו יפות כבנות איוב למה לא לקחו אותן למלך וי"ל כדאמרינן בפ"ק דמגילה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ויפקד המלך פקידים מאן דה"ל ברתא איטמרא מיניה ודאיוב נמי הוו מטמרן מיניה ומיהו כדמקשי ואימא בימי דוד כו' המ"ל הכי דא"כ אמאי לא הביאו מבנותיו למלך כיון שלא נמצא כמותן דמיניה לא הוו מטמרן כדאמרינן נמי התם כל ערום יעשה בדעת זה דוד כו' אלא דבלאו הכי דחי ליה שפיר וק"ל:

איוב בימי מלכת שבא כו'. איוב בימי כשדים כו' ר"ל בימי מלכות שבא שהיתה בימי שלמה ומ"ד בימי כשדים דהיינו בימי נבוכדנצר כפי' רש"י ונראה לומר דכמה פעמים כתיב שבא וכשדים במקרא שלא בזמנים הללו אבל לפי שנאמר ותפול שבא ותקחם וגו' בלשון נקבה מה שלא נאמר כן בשום מקום רק במלכות דשבא דגבי שלמה שכל הענין נאמר בלשון נקבה וכדמפרש לקמן מלכותא דשבא וכן בכשדים מעולם לא היו לעם רק בימי נ"נ שנאמר הן כשדים זה עם לא היה וכאן זכרם לעם ששמו ג' ראשים וגו' וע"כ אמרו דבזמן נ"נ היה מה שנעשו לעם וק"ל:

ודינה בת יעקב נשא כתיב הכא כדבר אחת הנבלות כו'. כי על הרוב נמצא שם נבלה במקרא לגבי נקבה הנבעלת בזנות ולפי שכתוב הנבלות בה' הידיעה אמרו שהכתוב בא לפרש ולא לסתום והיא הראשונה הנזכרת תחלה בתורה שנבעלה בזנות והיא עדיין בבית אביה וכת"י היכמא די ממללן חדא מן נשיא דעבדן קלנא בבית אבהתון כו' ע"ש:

ס"ל דמישראל הוה לבר מי"א כו'. גם דאיכא למימר דמבני בניו של יעקב הוה ונשא דינה בת יעקב מ"מ קודם מתן תורה לאו ישראל מקרי אלא בני נח מא"ה הוא ועי"ל דאין סברא דאחד מיוצאי חלציו דיעקב ישא בתו וק"ל:

בתר דשכיב משה מי שרתה כו'. והאמר מר בקש משה שלא תשרה כו' בפ"ק דברכות שזו א' מג' דברים שבקש משה ונתן לו ופרש"י שם שהרי לסוף שאלתו כתיב גם את הדבר [הזה] אשר דברת אעשה וגו' ובחומש פרש"י על מימרא דשמעתין ואין דבריו של בלעם ע"י שריית שכינה אלא נופל וגלוי עינים כגון ואלי דבר יגונב כו' עכ"ל ובפירושו לאיוב הוסיף בזה דכל הנבואות לא"ה לא היו אלא כעין זה בסתר ובגניבה ע"ש וכ"ה במדרש לבלעם נאמר נופל וגלוי עינים אלולי שהיה נופל לא היה רואה וכן איוב בשעה שבאו ג' ריעיו א"ל לא נופל אנכי מכם כמותכם כו' אבל דבריו אלו סותרים סוגיא דשמעתין דא"כ מנליה דאיוב מישראל הוה דהא אחר בקשת משה נמי היה להם הנבואה בסתר שלא ע"י שריית השכינה כמו בבלעם ובעיקר הקושיא מבלעם נ"ל דלאו קושיא דה"ק תלמודא בתר דשכיב משה מי שרתה כו' דלא בקש אלא עד אחר מותו וכולהו תנאי לבר מי"א לבתר דשכיב משה היה איוב אבל נבואת בלעם הוה בחיי משה ודו"ק:

אימא בנבואה כו'. א"כ למה זה הבל תהבלו למה לי לכאורה דבנבואת אמת קמיירי דומיא דחזון ישעיה וגו' אבל לישנא דלמה לי שהוא קושית הייתור אינו מדוקדק דלא הל"ל אלא א"כ למה זה הבל וגו' שהוא קושיית הסותר וע"כ נראה לומר דודאי למאי דבעי למימר נמי דאימא בנבואה כו' איוב לגנאי קא"ל ובנבואת שקר קאמר דכתיב חזון שקר וגו' ולא מייתי מחזון ישעיה וגו' אלא שהיא לשון נבואה וכיון שסתם בקרא לכתוב חזיתם ע"כ הכי מפורש חזיתם קראתם כולכם להנבא אלי בהבל ושקר וא"כ מלת למה ל"ל דהכי ה"ל למיכתב כולכם חזיתם הבל תהבלו אבל אם תפרש חזיתם מלשון שטוף בזימה ניחא דה"ק להו כולכם חזיתם ושטופים בזימה ולמה זה הבל תהבלו להוכיחני בהבליכם כי אין אתם ראוים להוכחה כדלעיל דור שכולו הבל ואפשר שא"ל כן לפי שחשדם מאשתו ולזה נסמך זה המאמר לדלעיל וק"ל:

א"ל טול קיסם מבין עיניך א"ל טול קורה כו'. ובגירסת הילקוט טול קיסם מבין שיניך כו' ומצינו בלשון הזה קיסם לחצוץ בו שיניו ויתיישב בזה המשל שהאחד גזל מריש ותקנו במעצד ובכשיל ובנאו בבירה והשני גזל ממנו הקסמים ושפאם ותקנם לחצוץ בו שיניו הנה הראשון אומר לשני טול קיסם מבין שיניך שגזלת ממני והשיב לו השני טול קורה גופה שבנית בבירה שהוא תמיד מבין עיניך ותשובתך קשה דאף אם אין אתה חייב לקעקע כל הבירה ותשלם דמים מפני תקנת השבים כדתנן פרק הניזקין מכל מקום הגזילה בבירתך תמיד בין עיניך וק"ל:

א"ל כספך היה לסיגים א"ל סבאך כו'. האי קרא ישעיה קא"ל ומייתי ליה אדור ששפטו את שופטיו דמשמע נמי דבכה"ג קמיירי דכתיב בתריה דהאי קרא שריך סוררים וגו' דמשמע דעם השרים ושופטים מדבר ושינה הלשון בכסף היה לסיגים ובסביאה לא כתב היה כי לשון כספך היה לסיגים משמע שהיה כסף מעיקרא ונתהוה אח"כ לסיגים כי הלוקח היה מזייף סיגים שלו שיהא נראה למוכר ככסף ויתן לו המוכר יין טוב וכשהוא בא ליד המוכר הוא נראה ככסף ואחר שנתן ומדד ללוקח היין נשתנה ונראה ביד המוכר לסיגים שאם היה נותנו לוקח ליד המוכר והיה נראה מעיקרא כסיגים היה לו למוכר טענה גמורה שע"כ נתן לו היין מהול במים אבל השתא שבא לידו נראה ממש ככסף אף הוא אין לו טענה על שנתן לו היין מהול במים כיון דלפי דעתו היה נותן לו כסף גמור וק"ל:

מאי מלכת שבא מלכותא דשבא. לכאורה קשה דכל הענין הנאמר שם במלכת שבא בלשון נקבה עד שמסיים ותפן ותלך לארצה היא ועבדיה משמע כפשטיה דקרא דנקבה היתה ולמה לא נאמר כן בשאר מן המלכיות ע"ש מלכותא ויש לפרש דה"ק כל האומר מלכת שבא אשה היתה שאין היא מולכת אלא שהיא אשת המלך וע"כ נקראת מלכת שבא שפי' מלכת אשת מלך שבא כדרך כל המלכיות אינו אלא טועה ומאי מלכת שבא שהיא בעצמה מלכתא דשבא והיא בעצמה מולכת וכן עוד היום יש מלכיות שאשה מולכת שם וק"ל:

שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כו'. לא הרהר כו' מדכתיב משוט בארץ ומהתהלך וגו' אמרו שרמז על אברהם שנאמר בו האי לישנא קום התהלך וגו' ולזה לא מייתי קרא דלעיל מיניה באותה נבואה עצמה דכתיב כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו' ועוד נראה משום דמהאי קרא דמייתי יליף ר"א בפרק המוכר פירות דקני קרקע בהילוכה לארכה ולרחבה והשתא מהאי קרא דלעיל כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה וגו' אין ראוי לאברהם להרהר כי אף שאמר הקב"ה ליתן לו הרי עדיין לא קנה אותה אברהם בא' מהקנינים ולו א"א בחזקה שהכנענים לא יניחו אותו ויועיל המתנה לזרעו שיהיה אפשר להם בחזקה ולכך הוצרך לקנותה בכסף אבל מהאי קרא שיכול לקנות בקל בהילוכו לאורך ורוחב וכשלא מצא לקבור אשתו הוצרך לקנות בכסף מלא ואעפ"כ לא הרהר וק"ל:

אמר ר"י גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם כו'. יש לדקדק אמאי לא הביא קרא דריש הפרשה דכתיב כה"ג באיוב והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע ונראה לומר דודאי מי לנו גדול מאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי ובאיוב שנינו בפ' כשם דלא עביד אלא מיראה ואפי' למ"ד התם דאיוב נמי עבד מאהבה אינו אלא מג"ש מאברהם אבל מה שהפליג בקרא בשבחו של איוב יותר מבאברהם היינו משום שהיה שלא בפניו משא"כ באברהם שהיה בפניו וכמ"ש מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו והכא ה"ק ויאמר ה' אל השטן וגו' מה ראה השטן לקנאות באיוב מבשאר כל צדיקים ואמר ר"י שהיה טעותו לקנאות בו משום דגדול הנאמר באיוב יותר מבאברהם וכו' שהפליג הקב"ה בשבחו יותר מבאברהם והוא לא ידע לומר דמקצת שבחו בפניו כו' והוא שנאמר ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב את האלהים דאף היראה שנאמר באברהם היה לשם שמים ובחנם שלא לקבל שכר ובאיוב אינו לש"ש רק לקבל שכר עליהם בעוה"ז כדאמרינן לעיל ולזה השיב לו הקב"ה אחרי המכות הראשונות השמת לבך אל עבדי איוב כי הוא ירא לש"ש ולא כאשר אמרת והרי יש בו כל השבח הזה שאמרתי איש תם וגו' והרי אתה רואה כי מחזיק בתומתו וק"ל:

איוב ותרן בממונו היה כו'. נותן חצי פרוטה לעני איוב ויתרה משלו כפרש"י למ"ד איוב כנעני הוה אמר דאיוב ותרן היה בחצי פרוטה דמקרי ממון לגבי כנעני כדאמרינן כנעני נהרג על פחות משוה פרוטה ולמ"ד ישראל הוה הרי נביא ות"ח הוה ומקרי ממון לגביה כדאמרינן ת"ח מדקדק על פחות מפרוטה ויראה עוד בזה דממונו המועט של הצדיק מתברך כאלו הוא הרבה ומיהו אפחות מפרוטה אין כאן ממון שיחול עליו שום ברכה וכדאמר לקמן באיוב כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך ולזה ברכת אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כדלקמן מעין עוה"ב ע"ש שלא חסר מהם שום דבר כי המועט ופרוטה מתברך והיה כל בלא חסרון וכן באיוב היה ברכתו מעין עולם הבא כדלקמן ולזה יעקב שבקש ונתן לי לחם לאכול ובגד וגו' וכל אשר תתן לי עשר וגו' אף כי לא תתן לי רק לחם לאכול וגו' הנה מברכת כל שנתת לי להתברך הנה אף מן המועט אוכל לעשר וליתן לעני כי הפרוטה שאתן לו מתברך ולזה אמר באיוב שהיה ותרן והיה נותן חצי פרוטה לפועלו כדי להשלים לו פרוטה שיהיה מקרי ממון ויחול עליו ברכתו:

ומקנהו פרץ בארץ וכו'. מקנהו של איוב פרץ גדרו כו' כי לא נמצא במקרא לשון פרץ המורה על הריבוי רק במקום שנאמר לגביה לשון ריבוי כמו ויפרוץ לרוב ויברך וגו' וכן ירבה וכן יפרוץ וע"כ דרשוהו כאן מלשון הנאמר בו בכל מקום פרצה והריסת גדר ממנהגו של עולם וק"ל:

שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עולם הבא כו'. שנאמר ונגש חורש בקוצר כ"ה בגירסת ילקוט ומייתי מיניה עוה"ב ובספרים שלנו גם מדברי רש"י נראה דלא הוה גרס ליה מדהוצרך לאתויי מדכתיב הרה ויולדת וגו':