חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות א:א:כא
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Yevamos 1:1:21 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot 1:1:21) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' יודן בעי כמ"ד הכל מודין בצרה שהוא חייב קידש אחד מן השוק את אחת מהן ובא היבם וחלץ לה ובא עלי' נפקעו ממנה קידושין חלץ לחבירתה ובא עלי' למפריעה חלו עלי' קידושין אר"ש לא כן כו' פי' האי א"ר שמי הוא הכל מקושיא דר' יודן כמו לקמן דבעי ר' יודן דגרסינן ר' יודן בעי כמאן דאמר כו' ודכות' בא עלי' נאסרה לאחין תני ר"ח מת ראשון כו' פי' המפרשים ז"ל דקושית ר' יודן הוא מהא דתני ר"ח אע"ג דלא גרסינן בוא"ו ותני ר"ח ה"נ דכותי' אע"ג דלא גרסינן בוא"ו ואר"ש כמו דגרסינן בוא"ו דמי והכי פירושו דר' יודן בעי הוא ר' יודן מקשה קושית ולא איבעיא ותלתא פעמים גרסינן בזאת הסוגיא ר' יודן בעי והמה קושית דה"ק למ"ד דהכל מודים בצרה שהוא חייב בין ר"י בין רשב"ל והוא משום דעל החליצה כבר נראה לפטור בה ועל הצרה אינו נראה לפטור בה א"כ לאחר שחלץ להחליצה איגלאי מילתא למפרע דהיא הזקוקה והצרה לא היתה זקוקה א"כ לפ"ז כ"ז שלא חלצה לא הוי זקוקה ולאחר החליצה אז נעשית זקוקה למפריעה א"כ לפ"ז קידש אחד מן השוק את אחת מהן לא הוי יבמה לשוק עד שיחלוץ לה היבם ואם חלץ לצרתה איגלאי מילתא למפרע דלא היתה מעולם יבמה לשוק א"כ לפ"ז צריך להיות נתפס קידושין ליבמה אם לא דחלץ לה היבם ואם לא יחלוץ לה היבם איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זקוקה לו וא"כ לפ"ז קידש אחד מן השוק את אחת מהן תלי' בזה אם היבם חלץ לה או בא עלי' נפקעו ממנה קידושין ואם חלץ לחבירתה או בא עלי' למפרע חלו עלי' קידושין ואר"ש לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים זקינים מנין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו' אמר לו ר' יוחנן לא מתניתין היא לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת כו' אמר רשב"ל בתר כל אילן קילוסייא יכל אנא פתר לה כר"ע כו' וא"כ קשה על המ"ד דהכל מודין. בצרה. משום שאינו נראה לפטור בה משום דאיגלאי מילתא למפרע שהיא אינה זקוקה לו ואסורה עליו משעה הראשונה באיסור א"א א"כ כשקידש אחד מן השוק נתפס הקידושין עד החליצה ואם חלץ לה אז נפקע ואם יחלוץ לחבירתה תפסי קידושין למפרע א"כ לפ"ז לא שייך הא דנמנו שלשים זקינים שאין קידושין תופסין ביבמה אם לא לאחר שחלץ לה או בא עלי' נפקע ממנה למפרע ע"ז שפיר פריך ר"י מלאחר שיחלוץ לך יבמיך. דאינה מקודשת. דאלמא משנה מפורשת היא דאין קידושין תופסין ולא לאוקמי' בלאו הוא דאתא. דמוכח ממתניתן הזה דליכא לאו ביבמה לשוק [כדפרש"י ז"ל] אלא דלא תפסי בה קידושין כשיטת רש"י ז"ל בכ"מ דלמ"ד דלא תפסי קידושין ביבמה ליכא לאו ולמ"ד דתפסי קידושין איכא איסור ל"ת וע"ז קמהדר לי' רשב"ל דממתניתן אין ראי' דאיכא למימר דקידושין תופסין ביבמה ולא תהי' וגו' הוא ללאו והאי מתניתן מנו ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בח"ל ולעולם רק לאוקמי' בלאו גרידא אתא קרא. ולר"ע הוא דהוי ממזר. אבל לרבנן לא הוי ממזר אלא איסור ל"ת בעלמא ואי נימא דקודם חליצה לא הוי יבמה לשוק עד לבתר חליצה א"כ לפ"ז למ"ד דהקרא אתא רק לאיסור לאו גרידא אבל קידושין תפסי היכי שייך פשטות הקרא לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר אימתי קאי הקרא והל"ת אי לבתר החליצה הרי חליצה מתרת ולא הוי איסור ל"ת ואי קודם החליצה ג"כ אין כאן איסור ל"ת דהא כבר כתב הרשב"א ז"ל במס' נדרים דף פ"ה ע"א וז"ל ז"ל וא"ת א"כ למה יטלו הכהנים ע"כ למה לא ניחוש דילמא מיתשיל ומתהני מדידי' למפרע לאו קושיא היא דהתנן המקדש את האשה ע"ת שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים אינה מקודשת ומדקתני אינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל ויכולה להנשא לאחר אע"ג דתניא התם הלכה אצל חכם והתירה מקודשת אלמא אע"ג דמצי מיתשיל וחיילו קידושי למפרע כל אימת דלא מיתשיל לא חיישינן להכי דילמא מיתשיל כו' כו' עיי"ש. וא"כ אע"ג דנדרים מצוה לאיתשולי עלי' כדאי' במס' נדרים דף נ"ט ע"א עיי"ש מ"מ מותרת לינשא ולא חיישינן דילמא תהוי א"א למפרע דילמא יעשה המצוה ותהי' א"א למפרע זה לא חיישינן. ומותרת לינשא ואין כאן איסור והיכי שייך הכא האיסור ל"ת דלא תהי' הא מותרת להנשא ולא צריכה למיחש דילמא יעשה היבום מצוה דחליצה ותהי' יבמה לשוק למפרע והיכי שייך האיסור ל"ת לא תהי' דהוא פשטת הכתוב אזהרה אלכתחלה דלא תהי' לאיש זר הא זה לא משכח"ל כלל [ואפילו להר"נ ז"ל דפליג על הרשב"א ז"ל וכ' דצריכה למיחש לינשא פשיטא דהוא רק מדרבנן. אבל לא מדאורייתא. ובפרט לשיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ולא משכח"ל לעולם ודאי ל"ת רק ספק ל"ת בשלמא אי לא תהי' וגו' לאו ללאו הוא דאתא אלא שלא תפסי קידושין ניחא וקאי הקרא אף לבתר חליצה לא תפסי קידושין למי שקדשה למפרע אבל אין שום אזהרת. איסור. אבל לרשב"ל דס"ל דהוא אזהרת איסור. קשה היכי משכח"ל והא המ"ד דהכל מודים בצרה שהוא חייב הוא ר"י ורשב"ל א"כ קשה על ר"ח ב"ב דמוקי פלוגתי' דר"י ורשב"ל באופן זה דיהא הקרא רק לאיסור לא תעשה. כיון דליכא איסור ל"ת אלכתחלה אלא בתר חליצה איגלאי למפרע דהי' איסור ופשיטא דלא עברה על ל"ת דהא עשאה בהיתר ומעולם לא משכח"ל האיסור ל"ת בשלמא לענין תפיסת קידושין שפיר משכח"ל משא"כ לענין איסור לא משכח"ל דעל אימתי מזהיר רחמנא איסור זה ע"ז משני אלא תמן יבמה אחת הכא שתי יבמות דע"כ לא אמרינן דאינה נקראת זקוקה ליבם עד לבתר חליצה הנ"מ בב' יבמות ואין עלי' איסור יבמה לשוק קודם משא"כ ביבמה אחת יש עלי' איסור יבמה לשוק אפילו קודם חליצה דהא פשיטא דזקוקה לו ע"ז פריך שנייא היא איסור יבמה א' לאיסור ב' יבמות בתמי' [ומדויק תיבת איסור] הא בקרא סתמא כתיב והאיך תחלוק הל"ת האיסור דלא תהי' וגו' בין יבמה אחת לב' יבמות וכן מבואר לקמן בר"פ ר"ג מפורש ועיי"ש בדברינו ותמצא שכן הוא האמת לאמש"ת: