חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי תרומות ו:ב:ה

רשב"ל אמר להן על תרתין אחרייתא. פי' על מע"ר שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו דמע"ש והקדש שנפדו כחד חשיבא תוס' אנשי שם ז"ל בפי' המשניות. ופריך הגמ' למה מפני שיש בהם זיקת תרו"מ דמע"ש ומע"ר והקדש שנפדו הי' להם זיקת תרו"מ משא"כ לקט שכחה ופאה מעולם לא הי' להם זיקת תרו"מ ופריך הגמ' בשלמא פיאה ניחא דמעולם לא הי' לה זיקת תרומה ומעשרות אבל לקט קשיא דהא חילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש אם נתקדש תיכף בנשירה או דווקא בשהגיע לארץ ונשאר איבעיא דלא איפשיטא ואם כרשב"ל אם כן בע"כ נפשט האיבעיא דע"כ נתקדש תיכף בנשירה קודם שנפל לארץ דאי ס"ד דווקא בשנפל לארץ א"כ הי' בו זיקת תרו"מ בין נשירה לבין נפילה לארץ ע"כ פריך ולקט וכו' אין בהם זיקת תרו"מ בתמי' א"כ למה לא נפשוט איבעיא דחילפיי ומשני אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימין פי' דהא דתני במתניתין אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ה"פ אין משלמין מן לקט ושכחה של פיאה בנשיכת פיאה כלומר נשירה דפיאה ובקמת פיאה אנן קיימין ר"ל דהבע"ב הניח פיאה בקמה וקצר העני הפיאה ונשר מידו דס"ל לרשב"ל דהעני הקוצר קמת הפיאה שלו מחויב בלקט ושכחה כמבואר בתוס' ע"כ מוקי בנשיכת פיאה והפיאה לא בעומרין אלא בקמת פיאה ותיבת נשיכת פי' נשירת כמו משילין משחילין משירין במס' ביצה דף ל"ה ע"ב וע"כ לית הדא פשטה שאילתי' דחילפיי בניחותא דחילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש דאפילו תימר דנתקדש דווקא בהגיע לארץ מ"מ משכח"ל במתניתין דידן בנשיכה דקמת פיאה א"כ לא הי' לו מעולם זיקת תרו"מ דקודם שנפל לארץ הי' פיאה ואח"כ הוי לקט והא דמכריח רשב"ל לפרש כן המשנה משום דמדייק לשון המשנה וחכמים מתירין באלו תיבת אלו מיותר והו"ל למימר וחכמים מתירין סתם ומדנקט אלו משמע דהת"ק נקט תחלה דברים שאין בהם זיקת תרו"מ ואח"כ דברים שיש בהם זיקת תרו"מ וע"ז קמיפלגי רבנן ומתירין דווקא באלו וזהו לשיטת רשב"ל דס"ל דהעני חייב בלקט בקוצר קמת פיאה אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דהעני פטור מלקט בפיאה שקוצר ע"ז א"ל ר"י והא תנינן לקט אית לך מימר פיאה בלקט בתמי' ר"ל דהאיך אית לך מימר פיאה שתתחייב בלקט אלא אמר ר' יוחנן על כולהן דאין חילוק בין כולהן וחכמים מתירין בהכל דליכא לחלק במתניתין דהא לקט נמי אפשר שהי' לו זיקת תרו"מ ועי' בתוס' הרי"ד ותמצא דכן הוא שיטת ר"י ורשב"ל דאזלי לטעמם: