חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סוכה א:ו:ג
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Sukkah 1:6:3 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sukkah 1:6:3) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סוכה · free full Hebrew text
Open in the reader →חיננא בר שלמיא בשם רב קצר לסכך אין לו ידות כו' מה אנן קיימין קצר לסכך והוכשרו כו' הפ"מ ז"ל פירש דמה אנן קיימין הוא איבעיא ומילתה אחריתי הוא ולא הבנתי כי לא מצאתי מה אנן קיימין בירושלמי לשון איבעיא גם פי' הק"ע ז"ל לא הבנתי אלא לשון האיך עבידא משמש לפעמים בלשון איבעיא ע"כ נראה לפע"ד דאזיל כל הענין בב"א חיננא בר שלמיא בשם רב קצר לסכך אין לו ידות קצר לסכך וחושב עליהן למאכל בא במחשבה. ע"כ היא מימרא דרב. ואח"כ מתחיל הברייתא קצר למאכל וחישב עליהן לסכך אחרים אומרים עד שיהא הקש רבה על האוכל ועל היד ונמצא דרב קמ"ל בקצר לסכך וחשב לאוכלין דבא במחשבה על אכילה ויש להם יד כדקי"ל כל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה ואחרים ס"ל זה הדין באופן אחר קצר לאכילה וחישב עליהן לסכך אז יש לה יד ע"ז שאל הגמ' רב כהדא דאחרים או לא או דיש נפ"מ בין רב לאחרים דלכאורה אין נפ"מ בין רב לאחרים בין שקצר מתחלה לסכך וחשב לאוכלן או דקצר לאוכלן וחשב לסכך בכולהו יש להן ידות כמו דקי"ל כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה וא"כ אין נפ"מ בין רב לאחרים או דילמא דכיון דרב אמר בלשון זה ואחרים אמרו בלשון אחר א"כ ע"כ יש איזה נפקא מניה וע"ז מפרש מה אנן קיימין כלומר הכא במאי עסקינן דאיכא נפ"מ גדולה קצר לסכך והוכשרו קודם שחשב לאכילה ואמר לכשיעשה מצותן אחזירם לגורן צריכין הכשר פעם שניה או כבר הוכשרו בידן כלומר דבזה נפ"מ בין רב לאחרים בזה אם צריכין הכשר פעם שניה או שכבר הוכשרו בידן אפילו בעת שלא היה עליו רק המחשבה לסכך. דרב סבירא ליה קצר לסכך וחשב. עליהן למאכל בא במחשבה דמהני המחשבה דמאכל אחר המחשבה דסכך ואינו צריך הכשר אחר וקמ"ל דתומ"י היא טמא דבא הטומאה. במחשבה דאוכל אפילו אחר הסכך ויש לו ידות דכבר הכשירן בידן ויבא הטומאה תיכף במחשבה והגם דעכשיו אין עליהן מחשבה דאכילה רק לאחר שנעשית מצותן וכ"ז משך מצותן אין עליהן מחשבה דאכילה מ"מ יש להן ידות דהא עכ"פ מהני ההכשר שלהן תומ"י בעת מצותן ויש להם ידות דהא לענין הכשר הרי יש להן ידות ולאחרים אינו בא במחשבה ואין להם ידות וצריכין הכשר פעם שניה אלא באופן זה שאמרו הם קצר לאכילה וחישב לסכך אז יש להך ידות ואיכא נפקא מינה בין רב לאחרים בזה בקצר לסכך וחשב לאוכלה על אחר החג דלרב לעולם יש להן ידות אפילו דהמחשבה לאכילה הוא על אחר החג משום דיש להן הכשר כעת ולאחרים אין להם ידות רק בהמחשבה דאכילה הוא קודם החג ודו"ק: