חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סוטה ג:ג:ב

תני מגילתה נגנזת תחת צורה של היכל למה בשביל לשחקה והיא כמו דאיתא לעיל בפ"ב ה"ב גבי מגילת סוטה מהו שיטמאו את הידים כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן והכא למחיקה נתנו ע"כ אלמא דכל עיקר כתיבתן הוא לתכלית המחיקה אין בהם קדושת ספרים ע"כ ס"ל דמותר לשחקה והרמב"ם ז"ל דלא פסק כההיא תניא משום דסמך על הברייתא דר"א בן שמוע לעיל בפ"ב ה"ב דאין כותבין מגילת סוטה על עור בהמה טמאה שמא תאמר איני שותה ונמצא השם גנוז על עור בהמה טמאה ע"כ משמע מזה דהא דהמגילה נגנז בצד ההיכל ולא תחת ציר ההיכל לשחקו ואינו נשחק לעולם ומתורץ קושית הכסף משנה ז"ל ועי' שירי קרבן ז"ל ודוק:

תני אין בהם משום קדושה כו' כדמסיק לגבל בהם את הטיט והא דהק' בש"ק ז"ל דהא היו מי כיור ומתרן דכבר נעשו מצותן כיון דלא באו אלא לברר בהן הספק והרי כבר נתברר אינו מובן לי דהא לא נתבררו ע"י. המים דנימא כבר נעשו מצותן אלא נתבררו ע"י דבר אחר ודומה לפסח שאבד ונתכפר באחר דהראשון ירעה ולא יצא לחולין ולא חשיב נעשית מצותו כיון דנעשה מצותו ע"י אחר ולא ע"י הו"ל הוא קדשים פסולין ע"כ נראה לפענ"ד דהוא דמי הכיור גופי' כבר נעשית מצותן ודמי לנסכים לאחר שירדו לשיתין וכמו מים הנוטפין מהידים ורגלים לאחר הקידוש והכ"נ מי כיור לאחר שירדו לכלי חרש על מי סוטה כבר נעשה מצותן שנתקיים כבר מים קדושים בכלי חרש וכלי חרש גופי' אינו מקדש וע"כ אין עליהם קדושה והא דפליגי לעיל בפ"ב סוף ה"ב ר"פ ור"א אם מי סוטה נפסלין בלינה סבירא ליה כהך ברייתא דמסיק תני יש בהם משום קדושה ונראה לפי עניות דעתי דהאי ברייתא דתני יש בהם משום קדושה. הוא לאו קדושת מי סוטה אלא קדושת מי כיור דסבירא ליה דכיון דכתב רחמנא גבי מי סוטה מים קדושים צריכין להיות לעולם בכלי חרש מים קדושים מים קדושים דכיור דקדושת מי כיור עליהם דאף בכלי חרש צריכין להיות מים קדושים והילכך סבירא ליה לר' פפא דנפסלו בלינה דמועיל פסול דלינה דכיור על המי סוטה ור' אליעזר סבירא ליה דלא מהני פסול הלינה דמי כיור על מי סוטה כדפירשנו בע"ה בספ"ד במס' סוכה עיי"ש והילכך לא כתב הרמב"ם ז"ל כלל לענין דינא של ר"פ ור' אליעזר בענין פסול דמי סוטה משום דפסק כהאי תנא הכא דאין בהם קדושה ודוק: