חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות ח:ג:ד
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Shevuos 8:3:4 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shevuot 8:3:4) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →אר"י הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. תמן אמרי משלם ארבעה וחמשה. והפ"מ ז"ל מפרש דהכל אחד והא דבסמוך ר"פ בשם ר' הושעי' תנוי תמן ומסייעין לר' יוחנן היא בלשון בתמי' ומסתבר כגי' הנו"י ז"ל דצ"ל ברישא אינו משלם ארבעה וחמשה. ותמן אמרי בשם ר' יוחנן משלם ארבעה וחמשה וע"ז אמר ר' הושעי' תניי תמן ומסייעין לר' יוחנן:
ר"פ בשם ר"ה תניי תמן ומסייעין לר' יוחנן איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים אותו שאכלו משלם את הכפל כו' ויש אכילה בלא טביחה. וכן היא בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ע"ב הרי חזינן דלא משלם ארבעה וחמשה וכה"ג מקשה בבבלי שם ומתרץ ר' חגי ששחטו אחר אבל אם הי' הוא שוחט הי' משלם ארבעה וחמשה. ויידא אמרה דא אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת והוא אמר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב. והוא מתניתן דידן ומדייק ממתניתן הזה טעמא דאחד מן השוק הא אחד מן השומרין פטור מארבעה וחמשה דאל"כ למה נקט הדין הזה באחד מן השוק מאי מחדש בזה אם לא לאשמעינן דדווקא בגנב עצמו משלם ארבעה וחמשה אבל לא בטוען טענת גנב דאי מדהא דלא קתני ברישא גבי טוען טענת גנב דין דארבעה וחמשה. היא כדפירש התוס' ז"ל במס' שבועות דף מ"ט ד"ה והעדים משום דבקרא לא כתיב ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו ע"כ נקט משנה יתירה דינא דגנב עצמו ולאשמעינן דאין דין דארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו ולא בטוען טענת גנב. ע"ז מדחה דממתני' אין ראי' בשאכלו ואח"כ נשבע לו מן מה דמר ר"י בשנשבע ואח"כ אכלו פי' דלכאורה קשה למה נקט במתניתן גבי אחד מן השוק נשבע דלמה צריך שבועה הא גנב עצמו משלם כפל בלא שבועה וכבר הק' התוס' ז"ל דף מ"ט ע"א ד"ה אמר. אך דקמ"ל בדינא דאחד מן השוק דאפילו נשבע משלם תשלומי כפל וארבעה וחמשה ולא קני לה בהשבועה כההיא דר"ה בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ובירושלמי לעיל בפ' כל הנשבעין ה"א משום דאכלה ואח"כ נשבע כדמוקי בפ' כל הנשבעין ה"א דבאכלה ואח"כ נשבע לא קני השבועה משום דכבר אינו בעולם אבל אם נשבע ואח"כ אכלה אינו משלם כפל וארבעה וחמשה משום דקני כבר בהשבועה. והנ"מ בגנב עצמו. אבל בטוען טענת גנב דגזה"כ הוא דלא קני לה בהשבועה כדאיתא בבבלי במס' ב"ק דף ק"ו ע"ב עיי"ש כיון דלא משכח"ל כפל בלא שבועה. והיינו דקאמר מתני' בשאכלה ואח"כ נשבע דהגנב אפילו כשנשבע משלם ג"כ כפל ומשכח"ל בשאכלה ואח"כ נשבע ולא מצית למידק האי דינא דר"י. דבטוען טע"ג אינו משלם דו"ה. ז"א דבודאי בשאכלה ואח"כ נשבע בודאי לא הוי דינא דר"י משום דדתנא דר"י היא דווקא בנשבע ואח"כ אכלה ושבועה לא קני בטוען טע"ג אבל באכלה ואח"כ נשבע כיון ששלח יד מכבר שוב אינו משלם כפל ולא ארבעה וחמשה כדאיתא במס' ב"ק דף ק"ז ע"ב במילתא דר"ש עיי"ש ומתורץ בדברינו קושית התוס' ז"ל במס' שבועות דף מ"ט ע"א ד"ה אמר דמקשים למה נקט נשבע באחד מן השוק. ובדברינו מובן מאוד הא דקשקיל וטרי הגמ' במס' ב"ק דף ק"ו ע"א בהא דאמר ר"ה א"ר ולא ס"ל הא דמסיק רבא דבטוען טענת גנב גזה"כ היא. ומודה רב בזה. האיך הוי ס"ד בזה מעיקרא כלל הא באמת גזה"כ היא אבל לדברינו ניחא דמתחלה קסברי דהקרא דטוען טע"ג יש לאוקמי' דאכלה קודם שנשבע ולא קני לה בהשבועה ולא ס"ל כר"ש דבשלח בה יד מקודם פטור מכפל והי' סבירא ליה כר"נ דפליג עלי' בדף ק"ז ע"ב עיי"ש ומובן היטב: