חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות ז:א:ח
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Shevuos 7:1:8 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shevuot 7:1:8) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →מחלפה שיטתי' דר"י תמן אפילו לא ידע. צ"ל הודה כדכתיב בפ"מ ז"ל והכא אמר עד שיודה היא כפי' הפ"מ ז"ל מדוע בהך ג' בבות שכיר ונגזל ונחבל. נחלקו ר"י וחכמים וס"ל לר"י עד שיודה במקצת ואילו בבבא ד' לא נחלקו ר"י וחכמים בזה גבי אמר לחנוני תן לי בדינר פירות דס"ל לת"ק דנשבע בעה"ב על הדינר וחנוני נשבע על הפירות ור"י חולק וס"ל דחנוני אינו נשבע [לשיטת הרב אלפס ז"ל וסייעתו ז"ל] א"נ דבה"ב אינו נשבע על הדינר [לשיטת רש"י ז"ל] ושם לא נחלקו ר"י וחכמים אם בעינן מודה במקצת בשלמא גבי חנוני על פנקסו לא קשה דהא טעמא דר"י דלא התקינו השבועה שישבע ויטול כעין של תורה דהיא שבועת המשנ' אלא דווקא כשהנתבע מודה מקצת ויש כאן שבועת התורה על הנתבע ושקלו רבנן לשבועה מן הנתבע ורמו על התובע שישבע ויטול משא"כ בדלא הוי מ"מ דליכא כלל שבועה ע"כ גבי חנוני על פנקסו דהתם הבע"ב רוצה לשלם ואינו בתורת נתבע אלא דהוא ממון המוטל בספק וצריך כל אחד לישבע ולטול מספק ותקנה אחריתי היא. משא"כ באמר לחנוני תן לי בדינר פירות דהתם הוי בתובע ונתבע א"כ קשה למה לא הוי המחלוקת דת"ק ור"י באם צריך מודה מקצת או לא צריך בזה מודה מקצת ולא ס"ל לסתמא דגמ' דנחלקו ברישא וה"ה בסיפא. ע"ז משני תמן ע"י שאינו כעין שבועת תורה אפילו לא יודה ברם הכא ע"י שהן כעין שבועת תורה בזה מוכח מפורש כשיטת רש"י ז"ל בפי' המשנה דאמר לחנוני תן לי בדינר פירות [דיש בזה ה' שיטות וכבר האריך הש"ך ז"ל בסי' צ"א בהנך ה' שיטות עיי"ש] דשיטת רש"י ז"ל דמיירי דהפירות כבר ביד הבעה"ב והשולחני תובע מבעה"ב הדינר והבעה"ב טען שכבר נתן והוי בעה"כ כופר בכל. ומדין התורה בעה"ב הוי כופר בכל ופטור משבועה ותיקנו רבנן שבועת היסת והגם דשבועת היסת לא נתקנה בימי המשנה עד בימי ר"נ מ"מ כופר בכל הזה תיקנו רבנן שבועת היסת מפני תיקון העולם כמבואר כ"ז באורך בהריטב"א ז"ל דף מ"ח ע"א. ור"י פליג ארישא וס"ל דאין בעה"ב צריך שבועה על הדינר משום דהוי כופר בכל ואין דרך חנוני ליתן פירות עד שיקבל מעות ע"כ בודאי קיבל מעות. וע"כ א"צ תקנה לתקן על כופר בכל הזה שבועת היסת משא"כ בסיפא כשהבעה"ב תובע הפירו' להחנוני והחנוני כופר בכל ס"ל לר"י ג"כ דשייך לעשות תקנה על כופר בכל הזה וישבע החנוני שקיבל הדינר ולא נתן עדיין הפירות כמבואר כ"ז בריטב"א ז"ל באורך. וע"כ בירושלמי הזה מוכח בפי' כשיטת רש"י ז"ל דמשני דדווקא בהנך תלתא בבא שכיר ונגזל ונחבל דהוו כעין שבועת תורה ע"כ ס"ל לר"י דצריך שיודה במקצת משום דאז הוי שבועה דאורייתא להנתבע ואפכוה רבנן לשכנגדו דישבע ויטול כדפרש"י ז"ל במתניתין בטעמא דר"י משא"כ בא"ל לחנוני תן לי בדינר פירות דהתם התקנה היא על שבועת היסת ע"כ לא צריך כלל למודה מקצת ומוכח בפירוש כשיטת רש"י ז"ל מסתמא דגמ' ושיטת הרב אלפס ז"ל וסייעתו היא כר' חנינא בה"ו דגרסינן שם על ההיא מתניתן אמר לחנוני תן לי בדינר פירות אמר ר"ת במחלוקת א"ר יהודא אימתי בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן אבל אם היתה יוצאה מת"י אחד מהן עוד היא במחלוקת הדא דאת מר באכסנאי אבל בבן עיר דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינר. אר"ז כולן כעין שבועת תורה ירדו להן עד כאן ומובא בש"ך ז"ל סי' צ"א ומהאי ירושלמי מקשה הש"ך ז"ל על כל השיטות של ראשונים ז"ל. ולפענ"ד דה"פ דר"ח לא ס"ל דהבבא של אמר לחנוני תן לי בדינר פירות מיירי בשבועת היסת אלא ס"ל דכל המשנה כעין שבועת תורה ירדו להן והפי' דהמשנה היא כך כדפי' הריטב"א ז"ל בשם הרב אלפס ז"ל דאמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתנם לו והניחם בעה"ב בר"ה לפני עדים וכשבא בעה"ב ליטול הפירות האלו המונחין בר"ה ליתנן לתוך שקו להוליכם לביתו ומעורר עלי' חנוני וא"ל שלא יטול את הפירות משם עד שיתן לו הדינר. וא"ל הבעה"ב כבר נתתי לך אמרו חכמי המשנה דכיון שהפירות עדיין מונחים בר"ה וזה מעורר עליו שלא יטלם הוי הבעה"ב הזה כעין נשבע ונוטל וישבע כעין ש"ת בנק"ח ויטול לעשות תקנה לחנונים שלא יקפידו למדוד פירות בלא קבלת מעות וסיפא קתני איפכא שיש עדים שנתן הבעה"ב הדינר ולא ראו מדידת הפירות המונחין בר"ה מי מדדם והניחם שם ואמר בעה"ב לחנוני תן לי הפירות האלו המונחים בר"ה שכבר פרעתים והנחתם כאן ואמר לו החנוני אותן פירות שפרעת כבר נטלתם לביתך והפירות האלו המונחין שלי הם ומשורת הדין שייך להחנוני בלא שבועה שהרי פירות האלו ידועים שהיו שלו ואין לבעה"ב עדות שמשכם. אפ"ה כיון שיש קצת אתמלא לבעה"ב שהם שלו מאחר שהם מונחים חוץ לחנות ורגלים לדבר קצת שהוא מדדם תקנו שלא יטלם משם החנוני בלא שבועה בנק"ח כעין ש"ת וכאילו היא נשבע ונוטל. ור"י פליג אסיפא דבשלמא ברישא יש לבעה"ב לישבע לפי שאין לו זכי' גמורה בפירות מאחר שהן מונחין עדיין ברה"ר ודומין כאלו הם בידו של חנוני. אבל בסיפא אין לחנוני לישבע עליהן דהא אית לי' תרתי למעליותא שהן מונחים בר"ה ושאין לזה עדים שעכבן כלל הילכך יד חנוני על העליונה שאינו נשבע לבעה"ב ואימתי דתנינן בברייתא. אמר ר"י אימתי בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהם ה"פ אימתי לפרש היא בא דאימתי אני ורבנן חולקין בזמן שהפירות הללו מונחים בר"ה בזה אמרו חכמים דבריהם ואמרתי אני דברי. אבל אם הפירות יצא מת"י אחד מהן כולנו מודים שהממ"ח ע"ה עכ"ל הריטב"א ז"ל וזהו לשיטת הרב אלפס ז"ל וסייעתו ז"ל ומבואר הירושלמי היטב דכיון דמיירי כעין שבועת תורה בנשבע ונוטל א"כ מחלפה שיטתי' דר' יהודא כדפריך בסוגיא דידן אם לא שנאמר חלוק הי' ר' יהודא אף בסיפא ופליג ברישא וה"ה בסיפא וס"ל דבעינן מודה במקצת. וזהו דקאמר ר"ח דס"ל דמשנה הזאת הוי ג"כ שבועה כעין תורה. ע"כ דחלוק הי' ר"י אף בסיפא. ע"ז קאמר אר"ח במחלוקת והוי המשנ' הזאת ג"כ במחלוקת דת"ק ור"י אם בעינן מ"מ ומביא אח"כ הברייתא אמר ר"י אימתי בזמן שהיתה קופתו מונחת בין שניהם אבל אם היתה יוצאה מת"י אחד מהן הממחע"ה [ולא מסיק הברייתא הממחע"ה כדרך הירושלמי בכמה מקומות] ולמה נקט בהאי ברייתא סתם התנאי הזה שיצא מתוך שניהן ולא מסיק התנאי של מודה במקצת ומשני עוד היא במחלוקת ר"ל דגם הברייתא הזה הוא תלוי במחלוקת דת"ק ור"י אם בעינן מודה במקצת וכן דרך הירושלמי בכ"מ דמתיב מסתמא דמתניתן ומשני דהוא משום כך ואח"כ פריך מן סתמא דברייתא. ומשני עוד היא משום כך עי' בפ' הזורק במס' גיטין ה'. ובפ"ק במס' ב"מ ה"ד ובמס' כתובות ספ"ד וע"ז קאמר ר"ז כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן ר"ל דכיון דהכי היא א"כ ע"כ דכולהון הוי כעין שבועת תורה ולא שבועת היסת ע"כ חלוק ר"י בסיפא והוי במחלוקת ולא כסתמא דגמ' דלעיל דכאן הוי שבועת היסת ואין כאן מחלוקת ת"ק ור"י. ור"י נמי מודה דלא בעינן מ"מ. ונמצא לפ"ז דשיטת רש"י ז"ל היא כסתמא דגמ' בה"א ושיטת הרב אלפס ז"ל וסייתו הוא כשיטת ר"ח ור"ז בה"ו ולפענ"ד שבע"ה זה ברור: