חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבועות ב:ג:ב

ניטמא בפנים ונכנס לשני ולפנים. אם דומה כמו בחוץ לפנים וסגי בשנכנס ראשו ורובו או לא וקאמר נשמעינה מן הדא השתחוה או ששהה כדי השתחויה וכיון ששהה לאו כמו שהכניס ראשו ורובו. ותימר עד שישהא כדי השתחואה. ר"ל למה לא מחייב בשיעור קצרה בשיעור שיכנוס לפני ולפנים כיון דמחייבת ליה על שיעור שיכול לעשות מעשה בטומאה א"כ איכא שיעורא דבציר טפי דהיינו כניסה לפנים אלא דבנטמא בעזרה אין חייב בנכנס ראשו ורובו לפני ולפנים אלא דכאן נמי בעינן שיעור השתחוי'. האיך עבידא מיותר:

על איזה מהן מתחייב על הראשונה או על האחרונה. פי' אם יצא דרך ארוכה דחייב. ושיעור דרך ארוכה היא עשר אמות יותר מדרך קצרה דהוא שיעור השתחוי' כדאיתא בסמוך דשיעור השתחוי' עשר אמות וארוכה יתירה מקצרה עשר אמות כדאיתא בסמוך. ע"ז שאל אם דרך קצרה הוא עשר אמות וארוכה כ' אמות והלך בארוכה איזה מהן יתירה אם העשר אמות אחרונים יתרים או דעשר אמות יש לו רשות לילך אך היתרים הוא עשר אמות הראשונים. ע"ז חברייא אמרין על הראשונים. דהיא ארוכה בי' אמות הראשונים אמר לון ר"י אומרים לו צא ואת אמר הכין בתמי' הא עשר אמות מחויב הוא לילך ואנן אמרין לי' צא ויש לו רשות לילך והאיך הוא חייב עליהן אלא על האחרונים חייב דהמה יתרים דהא באם הלך בקצרה הי' כבר יצא בעשר אמות ועל האחרונים אין אומרין לו שוב צא. אבל באמת צ"ל איפכא חברייא אמרין על האחרונה א"ל ר' יוסי אמרין לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה. וכן מוכח מהא דכף ומחתה בסמוך דפליגי חברייא ור"י דס"ל לחברייא על האחרונה ור"י ס"ל על הראשונה וכן כתב הק"ע ז"ל במס' יומא פ"ד דהגירסא היא בהיפך וה"פ דחברייא אמרין על האחרונה דהיתר הוא עשר אמות האחרונים ע"ז אמר לון ר' יוסי דהאיך את מחייבת לי' על האחרונה הא האחרונה מחויב הוא לצאת והאיך יתרה בו אל תלך בדרך הזה הא כיון שכבר עבר בעבר אמות הראשונים ממילא מחויב הוא לילך בעשר אמות אחרונים. אלא עיקר העבירה הוא על הראשונים. וכן בכף ומחתה שאם הכניסן אחת אחת עובר משום הכנסה יתירה פליגי ג"כ חברייא ור"י איזה הוא היתירה וס"ל לחברייא דהאחרונה הוא היתירה ושאל ר"י הא כיון דכבר עבר בראשונה ממילא מחויב הוא להביא ואומרין לו היכנס והאיך נתרה בו אל תכנס אלא הראשונה הוא היתירה שעבר והכניס הכף תודה: