חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבת ז:א:ז
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Shabbos 7:1:7 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shabbat 7:1:7) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →ועפ"ז יתבאר הסוגיא הזאת בע"ה ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל תריהון אמרין. בז"ש ושג"מ שאלו כלומר אם חייב על כל מלאכה ומלאכה ועיקר הדין של ז"ש ושג"מ שאלו ר"ב בשם ר"ח אמר בשג"ש וז"מ שאלו. כלומר אם חייב על כל שבת ושבת. נמצא דלמ"ד בז"ש ושג"מ שאלו העיקר שאלה הוא על המלאכות ולמ"ד בשג"ש וז"מ. עיקר שאלה הוא על השבתות. וע"כ פריך למ"ד בז"ש ושג"מ דהחייב הוא על המלאכות בדא תנינן על מלאכות הרבה לא על השבתות הוא מתחייב בתמי' דהא קתני שבתות הרבה במתניתין וע"כ דחייב על השבתות ולדידך דמוקי בז"ש ושג"מ אבל בשג"ש וז"מ פשיטא לך דפטור על השבתות [כמו דמסיק בתר הכי] ולא על השבתות הוא מתחייב. דהא תנינן במתניתין שבתות הרבה משמע דחיובא הוא על שבתות. וכן פריך למ"ד דבשג"ש וז"מ שאלו פריך ג"כ ולא על המלאכות הוא מתחייב דהא תנינן במתניתין מלאכות הרבה וע"כ דשאלו אם יש חיוב על המלאכות ואילו לדידך בז"ש ושג"מ פשיטא לך דחייב. ולא שאל ע"ז [כדמסיק בתר הכי] וא"כ למה תנן מלאכות וע"כ דחיובא הוא על המלאכות ונשאר בקושיא [ולבתר הכי מתרץ הקושיא למ"ד בשג"ש וז"מ] והשתא מיבעיא לן למ"ד בז"ש ושג"מ אם הודה לו או לא. ומסיק מן מה דמר ר"ש בשם ר"א בשם ריב"ח כל הדא הלכתא כר"א ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת. ומתניתין דידן כר"א אתיא אבל לר"ע אינו חייב אלא אחת בז"ש ושג"מ ע"כ דלא הודה לו [ומוכח מדריב"ח כדברינו דלמ"ד בז"ש ושג"מ שאלו האי סיפא דמעין מלאכה אחת לא מיירי אם תולדות כעיקר או לא דאל"כ אלא דמיבעיא אם חייב על כל חולדה ותולדה אם התולדות כעיקר דמי א"כ היכי מיתוקמא מתניתין דידן כק"א דהא תנינן בסיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חדא. והא ר"א ס"ל דחייב על כאו"א כמו דמותיב לר"ע והכי פריך מפורש בבבלי דמתניתין דלא כר"א מה"ט. אלא ע"כ דשיטת הירושלמי למ"ד בז"ש ושג"מ שאלו דלכו"ע אינו חייב על התולדות כעיקר והא דקתני העושה כו' מעין מלאכה אחת הוא כמבואר בהסוגיא בסמוך משא"כ למ"ד בשג"ש וז"מ לדידיה מעין מלאכה אחת דחייב על התולדות כעיקר כמבואר בסמוך א"כ לדידי' ליכא למופשט מהדא דריב"ח ע"כ שאל למ"ד בשג"ש וז"מ הודו לו או לא הודו לי' ופשיט מהא דת"כ יודע אני כו' וכמבואר בדברינו בסמוך בע"ה ובזה ניחא מה שבבבלי קאמרינן בשג"מ וז"ש פשיטא לו דימים שבנתים הוין ידיעה לחלק וקמיבעיא לי' בז"ש וכו' אם כגופן דמיין או דילמא ז"ש וכו' פשיטא לי' דכגופן דמיין ומיבעיא ליה על שג"ש וכו' והרי דעומדין שניהן על מדרגה אחת ועי' שם בסוגיא דלרבה ור"ח. ואילו בירושלמי פשיטא דלמ"ד בז"ש פשיטא לי' דבשג"ש אפילו ר"א מודי דא"ח א"א. ולמ"ד בשג"ש שאלו פשיטא ליה דבז"ש אפילו ר"ע מודי ומילתא דפשיטא הוא דז"ש יוחר חייב משג"ש וגם כל החומר שבסוגיא יתבאר על נכון בע"ה דר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל בזדון שבת וכו' ומיבעיא לי' אם חייב על כאו"א [ולא אם כגופן מחולקין כמו בבבלי] וא"כ כל השאלה היא על המלאכות וע"כ פריך הגמרא בדא תנינן מלאכות הרבה ולא על השבתות הוא מתחייב בתמיה דהא קתני שבתות הרבה משמע דחייב על השבתות וכן על ר"ב בשם ר"ח. דשאלו על שג"ש אם ימים שבנתים הוין ידיעה לחלק א"כ כל עיקר' השאלה הוא על השבתות א"כ פריך בדא תנינן שבתות הרבה ולא על המלאכות הוא מתחייב בתמיה דהא קתני במתניתין מלאכות הרבה א"כ השאלה הוא גם על המלאכות כדפריך בבבלי במס' כריתות דף ט"ז ע"א אי שבתות כגופן דמי מיבעיא ליה ניבעיא ליה העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה וה"נ פריך דכוותיה למ"ד בז"ש שאלו. א"כ קשה הא משמע ממתניתין דמיבעיא על השבתות ולמ"ד בשג"ש קשה הא משמע במתניתין דמיבעיא על המלאכות ולקמן בסוגיא מתורץ זאת הקושיא אליבא דתרוויי' הא ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל בז"ש וכו' ומיבעיא לי' אם חייב על כאו"א. על כל מלאכה ומלאכה הא בשג"ש וז"מ אוף ר"א מודי דא"ח אלא אחת. פי' חטאת אחד בעד כל השבת. ויתיבינה ר"ע לר"א הרי שגב"ש וכו' הרי יש בה תוצאות וכו' ואינו חייב אלא אחת. בשלמא אם ילפינן מאחת מהנה שפיר נחלק בין ז"ש לשג"מ לבין שג"ש וזד"מ אבל אי מק"ו מנדה מ"ש זמ"ז. ונשאר בקושיא וכן פריך למ"ד בשג"ש ומיבעיא ליה אם חייב על כל שבת ושבת משמע דבז"ש פשיטא לר"ע דחייב על כל מלאכה. ויתביני' ר"א הרי מז"ש וכו' ונשאר בקושיא. ואח"כ התחיל הגמ' הא ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וכו' ולא משום שגגת שבת את תופסו היא כמו בבבלי אמר מר ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וכו' והיה קשה לן ולא משום שגגת שבת את תופסו וא"כ למה נקט במתניתין מלאכות הרבה כדפריך לעיל בדא תנינן שבתות הרבה ולא על המלאכות מתחייב. ע"ז מתרץ ר"ח בשם ר' בא שתים שאלו [וה"ה דהוי מצי לתרוצי גם אליבא דר"ז בשם ר"ח אך משום דר' בא גופי' מתרץ לה על פי שיטתו] מזיד בשבת ושגג במלאכות שיהא חייב על כאו"א כלומר דאפילו ר' בא ס"ל נמי דשייך השאלה על אם חייב על כל או"א והגם דר' בא ס"ל דעל מזיד בשבת אף ר"ע מודה דחייב על כל או"א וע"כ ל"ל דמיבעיא ליה שאלה זו אם חייב על כאו"א. מ"מ שייך השאלה אם חייב על כאו"א וכן שוגג בשבת וכו' [נמי מיבעיא אם חייב על כאו"א וקיצור לשון הוא] מהו לעשות את התולדות כעיקר וע"כ שייך שפיר האיבעיא על ז"ש ושג"מ אם חייב על כל מלאכה ומלאכה הגם דבז"ש ושג"מ ר"ע מודי דחייב על כאו"א לשיטת ר' בא מ"מ מיבעיא ליה אם חייב על כל תולדה ותולדה והוי שתי שאלות על ז"ש ושג"מ. ועל שג"ש וז"מ בזה מיבעיא על השבתות ובזה מיבעיא על המלאכות וע"כ שייך למתני במתניתין מלאכות הרבה ושבתות הרבה. ופירושא דהעושה מלאכות הרבה הוא על ז"ש ושג"מ בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת הוא על שג"ש וז"מ. והאי מעין מלאכה אחת דנקט קאי על תרוי' על ז"ש ושג"מ ושג"ש וז"מ וקאי על מלאכות הרבה ועל שבתותי הרבה וכדמסיק א"ר יעקב בר דסיי ותני דבית רבי כן. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת כו' מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא מזב"ש ושגב"מ שבתות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא. שגב"ש והזב"מ כלומר דמעין מלאכה אחת קאי אתרווי' בין על העושה מלאכות הרבה דמיירי בז"ש ושג"מ בין על שבתות הרבה דמיירי בשג"ש וז"מ ור"ל דעשה בשבתות הרבה מלאכות שהם אחת נחשבת אך מיבעיא ליה אם ע"י שבתות הוי כגופין מוחלקין או לא. וע"כ אף דס"ל לר' בא דעל עיקר הדין דז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' דאף ר"ע מודי. אבל על מעין מלאכה אחת שפיר מיבעיא לי' אם התולדות כעיקר. זהו מתרץ ר' בא על פי שיטתו להקושיא ולא על המלאכות מתחייב וכמ"כ נמי ממילא מתורץ על ר"ז בשם ר"ח דבז"ש ושג"מ שאלו. ומיבעיא לי' אם חייב על כל אב מלאכה. לא על השבתות היא מתחייב מתורץ נמי דשתים שאלו על ז"ש ושג"מ ועל שג"ש וז"מ אם דפשיטא לי' דבשג"ש אינו חייב אלא חטאת אחת על כל השבת מ"מ מיבעיא לי' על שבתות הרבה אם ימים שבנתים הוין ידיעה לחלק ומוקי נמי דהעושה מלאכות הרבה הוא ז"ש ושג"מ בשבתות הרבה הוא שג"ש וז"מ ומוקי האי מעין מלאכה אחת דקאי רק על שבתות הרבה על שג"ש וז"מ אבל העושה מלאכות הרבה דמיירי בז"ש ושג"מ הוא כפשוטו ולא מעין מלאכה אחת דבעין מלאכה אחת פשיטא לי' דאינו חייב אלא אחת. ואך מיבעיא לי' במלאכה אחת שעשה הרבה פעמים אם חייב על כאו"א ולענין שג"ש וז"מ דאינו חייב אלא אחת על כל השבת כולה מיבעיא לי' לענין שבתות הרבה אם חייב על המלאכה אחת כמה פעמים [וה"ה דהמ"ל אליבא דר' בא גבי שבתות הרבה מלאכה אחת אלא משום דעל השאלה דעל מלאכות הרבה לעשות תולדות כעיקר שייך לשון מעין מלאכה אחת נקט נמי לשון זה על שבתות הרבה וכייל לשניהן בחד לישנא בב"א אפילו אם אינו חייב על התולדות אלא אחת בשבת אחת אבל מיבעיא ליה האיך הדין בשבתות הרבה אם הוי כגופין מחולקין וה"ה לר"ז בשם ר"ח נמי לא צריך גבי שבתות הרבה מעין מלאכה אחת דהא אפילו במלאכה אחת שייך השאלה אלא ה"פ דעשה מלאכות הרבה שכולן חדא מלאכה ומילתא אגב אורחא קמ"ל דבשבת אחת פשיטא דאינו חייב רק אחת דאין התולדות כעיקר והשתא כל הנפ"מ בין ר"ז בשם ר"ח לר"ב בשם ר"ח הוא בזה. דלר"ב בז"ש ושג"מ פשיטא לר"ע דחייב על כל אב מלאכה ולא מיבעיא לי' בז"ש ושג"מ רק על התולדות כעיקר אבל עיקר דין של ז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' דפשיטי דחייב על כל או"א. ולר"ז בשם ר"ח מיבעיא ליה על עיקר הדין של ז"ש ושג"מ אבל על התולדות כעיקר לא מיבעיא לי' כלל דפשיטא ליה דאין התולדות כעיקר:
ועכשיו דנתברר לנו הסוגיא הזאת בע"ה יתברר גם מה דלעיל בסוגיא הזאת הא ר"ז בשם ר"ח ר"א בשם רשב"ל. בז"ש ושג"מ שאלו הודו לו או לא הודו ליה מן מה דמר ר"ש בשם ר"א בשם ריב"ח כל הדא הילכתא כר"א ברם כרבנן א"ח א"א. הדא אמרה דלא הודו ליה פי' דר"י ב"ח מוקי מתניתין דשבת אליבא דר"א. אבל לר"ע אינו חייב אלא אחת אפי' על ז"ש ושג"מ. והא דאיתא במתניתין דידן דהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת א"ח אלא אחת. ומשום זה מילתא דפשיטא הוא בבבלי במס' כריתות ה"ט דמתניתין לא אתיא כר"א דאילו ר"א ס"ל דחייב על כל או"א דתולדות כעיקר ז"א לריב"ח דס"ל בשיטת ר"ז בשם ר"ח דבזדון שבת ושג"מ שאלו. וכדפרשנו על עיקר הדין. של ז"ש ושג"מ ולא על התולדות אם הם כעיקר אבל תולדות פשיטא לי' ג"כ דאינו כעיקר והאי מעין מלאכה אחת קאי על שבתות הרבה דהוא מיירי בשג"ש וז"מ כנ"ל. וע"כ מוקי מתניתין כר"א ולא כר"ע הדא אמרה ולא הודו ליה. הא ר"ב בשם ר"ח בשג"ש וז"מ שאלו הודו או לא הודו דאוקימתא דידיה הוא דעל עיקר דין של ז"ש ושג"מ לא מיבעיא לי' אלא על תולדות כעיקר וע"כ לא מצי למיפשט מריב"ח דהא ע"כ לא ס"ל כריב"ח דהא ע"כ לא מתוקמא מתניתין כר"א כדאיתא בבבלי כדברינו לעיל וע"כ פשוט מהא דתנינן בת"כ יודע אני שהוא שבת וכו' אם מענין אבות כו' אם מענין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם. אבל אם היה העלם אחד א"ח אלא אחת הדא אמרה דלא הודו ליה דלר"א הא סבירא ליה דתולדות כעיקר ועל כן לא מודו ליה וסבירא ליה דלית ליה דבפלגא הודו ליה ובפלגא לא הודו וכיון דשמעינן מפורש דלגבי תולדות כעיקר לא הודו ע"כ בכולהו לא אודו ליה. והסוגיא הזאת נתברר על פי המסקנא כפי דמפרש לפלוגתתן על זה מיבעיא ליה הידו לו או לא וסמך על פירושן דנתפרש פלוגתתן במסקנא לקמן. וכן מצינו בדרך הירושלמי כמה פעמים כן. ודו"ק: