חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:ה:ג
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Sanhedrin 7:5:3 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:3) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →כלל בהיכרת ופרט כו' הגי' מדויקת במס' שבת יותר וה"פ כלל בהיכרת ופרט בהיכרת אם יצאו ללמד על הכלל לחלוק ג"כ לענין כרת כמו דמחלק גבי לאוין לענין מלקות מילתי' דר"י אמרה כלל ופרט הוא דמר ר"א בשם ר"י כי כל וכו' אחותו בכלל היתה וכו' לחלוק על הכלל פי' לענין כרת. התיב ר"א והכתיב ערות אחות וגו' א"ל לצורך יצאת וכו' א"ל והכתיב וכו' א"ר יוסי דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו פי' ממעט מכרת ומפרש ואזיל נאמר כאן דודתו ונאמר להלן וכו' אף דודתו באחות אביו מאביו אף אשת אחיו שנאמר כאן ר"ל אצל דודתו באשת אחיו מאביו כמו שמבואר בגליון דיליף אשת אחיו מדודתו ודודתו יליף מדודו או בן דודו. ע"ז פריך עד כדון כר"ע ר"ל דלר"ע ס"ל דיליף למד מן המלמד במס' קידושין בירושלמי בפ"ק הלכה ב' ובמס' ערלה פ"ה אבל לר' ישמעאל דלא יליף למד מלמד וכיון דדודתו גופי' יליף מדודו דגאולה לפ"ז לא ילפינן שוב אשת אחיו מדודתו וכה"ג איתא בירושלמי כמה פעמים ומשני דלר' ישמעאל איכא ילפותא אחריתי דתנא דבר"י נאמר כאן כו' והשתא פריך על ר"א דמקשה על ר' יוחנן מכמה פסוקים הא ר"י מקשה לה מנן תיתי לי' וגרסינן הא ר' יוחנן כדאיתא מפורש במס' סנהדרין וכ"כ הפ"מ ז"ל והפי' הוא דהא דר' יוחנן מקשה לה ר"א א"כ מנן תיתי' לי' לר"א דפרט מחלק כריתות ומשני דמצינו דר"א יליף לה ממקום אחר כדמסיק ר' אבוה ר' אלעזר בשם ר"ה שני לאוין וכרת אחת לאוין חולקין כריתות דמחייב על כל לאו כרת. מ"ט על בשר וגו' וכתיב איש אשר וגו' הרי יש כאן שני לאוין כו' לאוין מחלקין כריתות א"כ שמעינן לי' לר"ח דיליף מפורש ממקום אחר ופריך מה עביד לה ר' יוחנן לפ"ז דלמה באמת צריך למילף מאחותו הא ממקום שיליף ר"א שפיר שמעינן דמחלק כריתות ומשני באנשים הכתוב מדבר ואחותו ללמד על כל הנשים לענין כריתות. ופריך ולית לי' לר"א כן ואמאי מקשה ומשני אית לי' לא תקרבו וכו' ומה עביד לה ר"י וכו' ועוד מן הדא דיש ילפותא ממקום אחר ותיתי לי' לר"א דמקשה על ר"י יש לו ילפותא ממקום אחר כלל בעשה ופרט בלא תעשה כו' ומ"ט דר"א ושבתה הארץ כלל שדך לא תזרע פרט וכו' הזריעה והזמר בכלל הי' ולמה יצאו להקיש עליהן כו' ונמצא דאף החרישה היא בלא תעשה דסבירא ליה לר"א דדנין בה לדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל ור"י דפליג דס"ל דלא דנין אותו לדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כדמפרש וכמו דמסיק שנייא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ולא שייך בה הך מידה דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל וכו' ללמד על הכלל. ואכתי מספקא לן אליבא דר"י אם דנין בזה בכלל בעשה ופרט בלא תעשה במדה דכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ואין שום חיוב על העבודות הארץ בשביעית זולת זריעה וזמירה או דכמו דבמדה זו דדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד אין דנין כמו כן כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט גם כן אין דנין [עיי' בהר"ש ז"ל במס' שביעית בפ"ק] ולקמן אמר רבי אלעזר ועשה מלמד על לא תעשה לא גרסינן לה במס' כלאים פ"ח עיי"ש. ולפי הגירסא שלפנינו ע"כ דה"ג ועשה מלמד על לא תעשה ולא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דר"א ניחא פי' דניחא לן בלא שום ספק דע"כ מותר לחפור בורות שיחין ומערות דהא יצא מן הכלל מלמד דווקא דבר שהוא מהני לעבודת הארץ אבל על דעתיה דר"י מיבעיא לן מהו לחפור בורות שיחין ומערות דהא העשה דושבתה הארץ הוא מילתא באפי נפשי' וכל השבתה בכלל וכשם שאין מלמד לענין איסור כן נמי לענין היתר או דילמא דאעפ"כ ס"ל לר"י דע"כ כוונת הכתוב דושבתה דווקא דבר שהוא מועיל לעבודת הארץ. ומה שנדפס ר"י במקום ר"א. טעות דמוכח הוא וכן הגי' המהרא"פ ז"ל במס' כלאים פ"ח אמר רבי בא קרטיגנאה טעמי' דר"י שש שנים תזרע ולא בשביעית וכו' תזמור ולא בשביעית כל ל"ת שהיא בא מכח עשה עשה היא פי' דלפיכך ס"ל דלא כר"א דלא הוי דבר שהי' בכלל כדאמר ר"א הזרע והזמיר בכלל היתה ולמה יצאו ז"א דהזרע והזמיר לא הי' בכלל העשה דושבתה הארץ אלא דכתובים הם בעשה אחרת קודם שש שנים תזרע וגו' והשתא מיבעיא ועובר בעשה [ובמס' כלאים בדפוס זיטאמיר ובדפוסין הראשונים נקוד קודם והוא עובר בגמ' להראות דהיא מילתא אחריתי] פי' אליבא דר"י דס"ל דלא הוי דבר שריי' רכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל אם דנין במדה דכלל ופרט. דאין בכלל אלא מה שבפרט. ועל החרישה אפילו עשה ג"כ ליכא. או דלא דנין גם כן בכלל ופרט למימר דאין בכלל אלא מה שבפרט הזרע והזמיר אין הא החרישה וכיוצא בה לא א"כ הוי החרישה בעשה וזריעה וזמירה בל"ת ע"ז קאמרי דר"י אמר עובר בעשה דס"ל דאין דנין אף במדה דכלל ופרט ור' יוסי ס"ל דדנין בכלל ופרט אף דכלל בעשה ופרט בל"ת מ"מ במדה זו דכלל ופרט דנין ואין בכלל אלא מה שבפרט זריעה וזמירה אין הא מידי אחריתא לא וכן הגי' במס' כלאים הנ"ל ר' יוסי אמר אפילו עשה אין בו וליידא מילה כתיב ושבתה הארץ לענין ל"ת וקאי האי דושבתה רק על הל"ת דזריעה וזמירה ואין בכלל דושבתה כלום אלא מה שבפרט אבל חרישה אינו עובר כלום. והשתא מביא ברייתא יכול יהו לוקין על התוספת ר"י פתר מתניתא על חרישה וכדמסיים שם דאין לוקין. ור"א דס"ל דלוקין פתר לה דקאי על איסור ב' פרקים הראשונים אית תניא תנא שש שנים תזרע וגו' כרמך ואית תניא תנא שדך לא תזרע וגו' כלומר דחד תנא מצינו דקחשיב לזריעה וזמירה ל"ת ועשה ג"כ וחד תנא לא קחשיב לזריעה ולזמירה אלא ל"ת ולא עשה. מאן דקחשיב לזריעה וזמירה עשה הוא כר"י דס"ל ג"כ דהוי זריעה וזמירה בכלל עשה דשש שנים תזרע כדאמר ר' בא קרטיגנאה לטעמא דר"י לעיל אבל מאן דלא קחשיב שש שנים תזרע וגו' הוא כר"א דלדידי' לא נתמעט זריעה וזמירה מן שש שנים וגו'. מתניתא פליגא על ר"א השמר בל"ת כו' בגין דכתיב שם תעלה וכו' אין ל"ת מלמד על עשה דאי ל"ת מלמד על עשה בלא"ה ידעינן דעובר בל"ת על העשי' דומיא דעובר בל"ת על החרישה הגם דבל"ת כתיב רק זריעה וזמירה. וה"נ עובר על העשי' בל"ת אע"ג דבל"ת כתיב רק העלאה. ומשני שלא תימר כמה דתימר גבי שבת חפר כו' אינו חייב אלא אחת ודכוותי' עשי' והעלאה א"ח אלא אחת: