חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין ד:ב:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Sanhedrin 4:2:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sanhedrin 4:2:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →א"ר ינאי אילו נתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה. פי' דהנה הכתוב הזה חתוך הוא לא תהי' אחרי רבים לרעות ולא תענה על רב לנטות אחרי רבים להטות דאם הכתיב הזה אינו חתוך ולא פסקינן ליה לפיסקא פיסקא אלא. כמו שהוא ונדרש בב"א כבר פירש"י ז"ל בפי' החומש דלפי פשוטו כך פתרונו של מקרא לא תהי' אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטים משפט לא תאמר הואיל ורבים הן הנני נוטה אחריהם ולא תענה על רב לנטות וגו' ואם ישאלך הנידון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמיתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא וקולר יהא תלוי בצואר הרבים עכ"ל רש"י ז"ל לפי פשוטו של לשון המקרא. אבל המסורה בידי חז"ל לחתוך את הפסוק לפיסקא פיסקא ונחלק לשלשה ענינים וכל ענין וענין היא דיבר בפ"ע שדיבר הקב"ה עם משה. וכך קיבלו חז"ל פי' המקרא כדפירש"י ז"ל שם וז"ל לא תהי' אחרי רבים לרעות מכאן דרשו שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד. וסוף המקרא דרשו אחרי רבים להטות שאם יש שנים מחייבין יותר על המזכין הטה הדין על פיהם לחובה ובד"נ הכתוב מדבר. ואמצע המקרא דרשו ל"ת על ריב על רב שאין חולקין על מופלא שבב"ד לפיכך מתחילין בד"נ מן הצד. ולפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא ל"ת אחרי רבים לרעות לחייב מיתה בשביל דיין אחד שירבו מחייבין על המזכין. ולא תענה על רב לנטות מדבריהם אחרי רבים להטות יש רבים שאתה נוטה אחריהם ואימתי בזמן שהם שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר ל"ת אחרי רבים לרעות שומע אני אבל יהא עמהם לטובה מכאן אמרו ד"נ מטין ע"פ אחד לזכות וע"פ שנים לחובה וכו' עכ"ל רש"י ז"ל. הרי דהפסוק הזה חתוך הוא לג' אמירות ואיתא בירושלמי ב' פעמים למשמעות דהפסוק נחלק לשנים לשון חותך פי' דהפסוק נחלק לפיסקי פיסקי במס' תענית פ"ד ה"ג ובמס' מגילה פ"ד ה"ב עיי"ש. וה"פ בסוגיא דידן א"ר ינאי אילו נתנה התורה חתוכה פי' אלו כמו אילולי [א"נ דגרסינן מפורש אלולי והכל אחד] ניתנה התורה חתוכה לחתוך הפסוק לפיסקי פיסקי ולכמה מאמרים לדיבור בפ"ע לא היתה לרגל עמידה דלא הי' בידינו האיך לפסוק הלכה למעשה בכל מקום שיש פנים לכאן אלא התורה ניתנו חתוכה. ולפ"ז גילה לן הכתוב הזה שנחתך האיך לעשות לפסוק הלכה למעשה מ"ט וידבר ה' חל משה במ"ט פנים כצ"ל וכן היא במדרש תהלים פי"ב עיי"ש בנוסח קרוב לזה אמר לפניו הודיעני האיך היא ההלכה והאיך נפסוק הלכה א"ל אחרי רבים להטות רבו המזכין זכי כו' כדי שתהא התורה נדרשת במ"ט פנים כו' ר"ל אם הי' כתוב הלכה מפורש לא היתה התורה נדרשת מ"ט פנים לכאן ולכאן על טמא ועל טהור ע"כ לא נכתב הדין מפורש אלא אחרי רבים להטות. ובמדרש תהלים פי"ב גרסינן אמר ר' ינאי לא ניתנה התורה חתיכה אלא כל דבר ודבר שהי' הקב"ה אומר למשה הי' אומר מ"ט פנים טהור כו' עיי"ש ועיי' ביפ"מ ז"ל דמפרש אם היתה התורה חתיכה ע"מ. שיהי' פסוק ומבורר בטעמו כשיפול איזה ספק בהלכה לא הי' קיום והעמדה בשום הלכה שבכל דבר יש צדדין ופנים לכאן ולכאן שהתורה נידרשת במ"ט פנים ולכן נמסר הדין להסכמת דעת הרוב עי"ש: