חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים ה:ב:יא
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Pesachim 5:2:11 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim 5:2:11) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה ר' בון בר' חייא בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר א"ל ואנן כיני אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו ויעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר א"ר אבא מרי מן אמר בשתיקה כשר וכו' פי' רבב"ח בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם נעשה כו' פי' דס"ל דפסח שעובר זמנו מאליו הוא משתנה דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה עיי' במס' יומא בירושלמי פ"ד עיי"ש וכיון שכן לא צריך כלל קריאת שם כיון שקרא שם פסח ממילא כשעבר זמנו נשתנה מאיליו ואין לו שם פי' דואין לו שם ופי' כמו ששחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה יתבאר היטב בהקדם ב' סוגית בש"ס דילן. ועפ"ז יתבאר היטב מלה במלה. דגרסינן במס' פסחים דף ס"ד ע"א ובמועד לשמו פטור וכו' טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור אמאי פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי שמעת מינה פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה וכו' ובתוס' ז"ל ד"ה טעמא גירסת רש"י ז"ל וגריס ר"ת ז"ל הרי לשמו אמאי פטור שלמים לשם פסח קשחיט ש"מ בעי עקירה פי' דאי לא בעי עקירה אפילו שחטו לשמו כשר דשלמים לשם פסח כשר דהא מכשיר לעיל ר' יהושע בשוחט אחרים לשמו עכ"ל. וע"כ מוכרחין אנחנו לגיר' רש"י ז"ל דהשוחט לשמו פסול אע"ג דלא בעי עקירה דאל"כ מאי פריך מדיוקא דסיפא טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור. ליפרוך מרישא מפורש דקתני בהדיא לשמו פטור ואלא ע"כ דאימתי אמרינן דאי לא בעי עקירה הוי שלמים כשירים הנ"מ בסתם דסתמא לשם שלמים קאי לאחר זמנו אבל במפרש לשמו בהדיא בזה לא אמרינן דהוי שלמים ונמצא דשוחט שלמים לשם פסח ז"א אלא בסתמא הוי שלמים ממילא ולא בעי עקירה אבל לא במפרש בהדיא לשם פסח דאז לא נעקר מאתו שם פסח ואימתי נעקר מאליו שם פסח לשלמים ולא בעי עקירה הנ"מ בסתם אבל לא במפרש בהדיא לפסח דאז לא נעקר מאתו שם פסח ולא דמי לשוחט אחרים לשמו דהתם קשחיט שלמים לשם פסח משא"כ הכא דהוי מותר הפסח ולא אמרינן דלא בעי עקירה והוי ממילא שלמים הנ"מ בסתמא אבל לא במפרש לשם פסח. וזה מוכח ע"כ לשיטת רש"י ז"ל וה"מ בשלא קרא לו גם שם שלמים אבל בשקרא לו גם שם שלמים א"כ הוי שלמים ויכול להיות דאפילו קורא אותו גם שם פסח כגון לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה לאחר זמנו נמצא דשוחט שלמים לשם פסח:
וגרסינן במס' זבחים דף ג' ע"א אמר רב יהודא אמר רב. חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשירה אלמא דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה ע"כ [ופירש"י ז"ל דלאו מינה אין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו עכ"ל ז"ל וכו'] פי' דלאו בר שם הוא דחולין לאו שם הוא כמו דמסיק בנכרית דלאו בת גירושין הוא לא נתפס שמה על הגט ואין לחולין שם התפסה על הקרבן ולא לנכרית שם בגט] ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול אפילו לשם נכרית נמי פסול הרי לפנינו דלא חשיב שלא לשמה אלא דווקא בשוחט לשם דבר דיש לו לשמה בעצמו כמו חטאת לשם עולה דחטאת יש לה לעצמה לשמה וכן כותב גט לשמה דאשה אחרת דיש לה לאשה אחרת לשמה בפני עצמה אבל בלשם חולין ולשם נכרית דאין להם לשמה לעצמן לא חשיב בשוחט אחרים עליה או בכותב גט אשה אחרת עליה שלא לשמה ושני גט דל נכרית מיניה הו"ל סתמא וסתמא פסול קדשים דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשרים ע"כ פירש דל חולין מינייהו דלא נתפס שמו על הזבח לעקור שם הזבח ממנו והו"ל סתם דנהי דלא נתפס שמו לעקור שם הזבח אבל לא שחטו לשמו אלא לשם חולין והגם דהשם חולין לא פסול ליה מ"מ לא שחט ליה לשמו וה"ל סתם וסתם כשר בקדשים ע"כ:
ועפ"ז יתפרש היטב הסוגיא דידן שחטו לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה לאחר זמנו רבב"ח בשם שמואל ב"א מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר פי' דכיון דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה והוי שלמים א"כ אין שם פסח שקורא עליו נתפס על השלמים לעקור שמו ממנו דכיון דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי מאליו ולא בעי עקירה נמצא דכשקורא לו פסח הוי שלמים ממילא ודמי לקורא לו שם שלמים ונמצא כששוחטו לשמו ושלא לשמו כיון דקרא לו שם שלמים הוי שלמים ומה שקורא לו שם פסח אין שמו נתפס על הזבח לעקור שם שלמים ממנו כיון דשם פסח שקורא עליו הוי באמצע השנה לאו בר שם כמו חולין וכיון דלא נתפס שם פסח לעקור שם שלמים הוי סתמא כמו בחטאת לשם חולין כשקורא לו שם חולין אין בשם חולין תפיסת השם דיעקור שם זבח כדפי' רש"י ז"ל ולא דמי לשוחט חטאת לשם עולת ראיה באמצע השנה דהתם יש לו לשמה בפני עצמה דיכול להקדיש לעולת ראיה באמצע השנה ויהיה עולת ראיה כשיגיע זמנו משא"כ בפסח אין לו שם בפני עצמה כל ימות השנה דאם יקדיש לפסח נעשה שלמים דאף קודם הפסח נמי לא בעי עקירה ונעשה שלמים מאליו לשיטת הירושלמי. וכן כתב הצל"ח ז"ל דשיטת הרמב"ם ז"ל דאף קודם הפסח לא בעי עקירה אפילו לשיטת הש"ס דילן ביומא דף ס"ג הגם דמסוגיא דמס' פסחים דף ס' ע"ב משמע דקודם הפסח בעי עקירה סמך הרמב"ם ז"ל על סוגיא דמס' יומא עיי' בצל"ח ז"ל דף ס' ע"ב ומהאי ירושלמי יהיה ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל דקרי פסח בשאר ימות השנה דאין לו שם ואי דבעי עקירה קודם פסח הרי יש לו שם א"ו דלא בעי עקירה כנ"ל ומסיק בגמ' דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשירים ה"נ מכיון דלא נתפס שם פסח לעקור שם שלמים הו"ל סתמא דנהי דלא נתפס שם פסח לעקור ממנו שם שלמים מ"מ לא שחטו לגמרי לשם שלמים והו"ל כמו בשוחט חטאת לשם חולין דנהי דלא נתפס שם חולין לעקור שם דזבח מ"מ לא הוי לשמה אלא דהוי סתמא. ודכותיה בשוחט לשם חטאת ולשם חולין נהי דלא הוי שלא לשמה אבל לשמה ג"כ אינו ודכותיה הכא נהי דלא הוי שלא לשמה לענין שלמים משום דהפסח אין לו לשמה המתכשר אבל מ"מ לשמה נמי לא הוי דהא לא נשחט לשם שלמים לגמרי ונהי דלא נתפס שמו לפסול הקרבן משום שלא לשמו אבל מ"מ לשמו נמי לא הוי דהא לא שחטו לשם שלמים לגמרי וע"כ קאמר רבב"ח בשם שמואל בר אבא מכיון שאין לו שם פי' דאין לו לשמו בפני עצמו דיהא כשר וע"כ דלא נתפס שם פסח לעקור שם דשלמים כיון דפסח אין לו שם בשאר ימות השנה דיהא כשר דהוי כמו דקורא אותו שם דשלמים דנשתנה מאיליו מכיון דלא נתפס שם פסח וזהו הפי' מכיון שאין לו שם ונמצא כשוחט לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר והו"ל סתם כמו בשוחט חטאת לשם חולין כיון דשם חולין לא נתפס דחולין לאו בר שם הוא. הו"ל סתמא וסתמא כשר וה"נ כיון דאין לו לפסח שם הו"ל כמו חולין דאין לו שם בקרבן ולא לנכרית שם בגט והו"ל סתמא ולא דמי לשוחט לשמו ושלא לשמו בזמנו דיש לשלמים שם בקרבן ע"כ פסול. אבל לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה דאין לפסח שם בקרבן שלמים. דשם פסח לאו בר שם הוא באמצע השנה ע"כ הו"ל סתמא וסתמא כשר ע"ז מסיק א"ל וכינו אפי' שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר פי' דלא דמי להא דאמרינן לעיל ואין כינו אפילו שחטו לשלא לאוכליו לזרוק דמו לאוכליו דנעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו דאסקינן לעיל דליתא דלא נעשה בב' מחשבות על השחיטה כשהמחשבה טובה היה בזריקה לבד לא מהני להכשיר הזבח הנ"מ דווקא גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דהתם צריכין למימר דהמחשבה טובה דזריקה נעשה כמו ששחטו בזה המחשבה זה לא אמרינן דנעשה כאילו אמר המחשבה טובה על השחיטה כיון דלא הגיד על השחיטה רק המחשבה גרוע ולא אמרינן דנעשה כאילו אמר על השחיטה המחשבה טובה ותרתי לא עבדינן דנימא דנעשה כאילו הגיד לאוכליו גם על השחיטה. אבל בשאר ימות השנה בלשמו ושלא לשמו דאמרינן נעשה כאילו לא הגיד כלל ושחט בשתיקה זה שפיר אמרינן ונקיט כללא זה בידך דנעשה כשחטו בב' מחשבות לא אמרינן כשהמחשבה טובה היא בזריקה לבד אבל נעשה כשוחטו בלא שום מחשבה שפיר אמרינן. וע"ז מסיק א"ר אבא מרי מן אמר בשתיקה כשר או נאמר בשתיקה פסול פי' דס"ל כמ"ד דבעי עקירה ע"כ לא שייך לומר כיון שאין לו שם דהא שפיר יש לו שם ועפ"ז יומתק מאד הא דאמר ר"ש בר אבדומא חילופין בשאר ימות השנה א"ב דלמ"ד נעשה כשוחטו בב' מחשבות לר"י שפיר נפ"מ בלשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה דלר"י כשר דנעשה כשוחטו בלא מחשבה כלל אמרינן משא"כ בשלא לאוכליו ולאוכליו דנעשה כשוחטו בב' מחשבות לא אמרינן והילכך לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה לר"י כשר. דס"ל אמרינן נעשה משעה הראשונה רק בשהמחשבה טובה היא בזריקה לא אמרינן נעשה משעה הראשונה אבל נעשה משעה הראשונה בשתיקה אמרינן שפיר הסברא דנעשה ועי' היטב בפ"ב דשקלים בדברינו דשם מבואר ביתר ביאור: