חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה ז:ה:ב

קדושתו מאליו למדו כו'. כלומר לא כדקסברת דקדש קאי על הלולים אלא על גופי' קאי שיהא פריו קדש:

הרי הוא. עצמו:

כקדש שקורין עליו את ההלל. כבכורים שקורין עליו הילול לה' ארמי אובד אבי וגו':

ויהא מותר לאונן. כיון דהכתיב משוה נ"ר לבכורים וחזינן דב"ש סברי דאין לנ"ר ביעור א"כ סברי כר' שמעון דאמר במס' בכורים (פ"ב ה"ב) דבכורים פטור מביעור מעתה גם לאונן יהא מותר דהכי סבר התם ר"ש:

תני קדש מגיד שהוא אסור לאונן. דמקדש דכתיב בגופי' ילפינן דאסור באנינות אלא בשמחה:

ויהא חייב בביעור. דהא ע"כ ב"ש פליגי על ר"ש דאסרי לאונן ויתחייב גם בביעור:

בגין דר"ש פוטר בביעור. כלומר בהא סברי כר"ש דפטור מביעור ודוקא באנינות דמקדש דכתיב בגופי' ממעטינן אבל ביעור לא ילפי ממע"ש ועיין בבלי יבמות (עג ע"ב):

ויפדה במחובר לקרקע. כיון דבשביעית אין נ"ר לענין חומש וביעור דיליף ממע"ש דאינו נוהג יהי' מותר לפדות גם במחובר ולא משני מידי: