חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה ה:ב:ז
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Peah 5:2:7 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Peah 5:2:7) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →ר' אבהו בשם ריש לקיש דר"י היא. ת"ק דמתני' דקאמר מעשר שבולת אחת ונותן לו סבר כר' יוסי:
דתנינן תמן שרי"א כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות. דס"ל עשו שאינו זוכה כזוכה וה"נ ס"ל להת"ק דעשו את העני כמו שזכה בהשבולת:
א"ר בא דברי ר"י צריך לזכותו לכהן. ס"ל דגם אליבא דר' יוסי צריך לזכות לכהן:
א"ר יוסי [אמורא] הדא דר' בא פליגי על דריש לקיש. דריש לקיש הא מוקי לת"ק דמתני' כר' יוסי ואי נימא כר' בא דגם לר"י צריך לזכות לכהן וא"כ ה"נ צריך לזכות לעני והת"ק הא לא קאמר הכי:
דתנינן תמן אלא מזכה את העני כו' א"ר בא דר"י צריך לזכות לכהן. כלומר דרבי אליעזר דוקא הוא דקאמר שצריך לזכות לעני כר' בא אליבא דר' יוסי מכלל דת"ק סבר דא"צ לזכות:
הוי לית היא דר' יוסי. דהת"ק לא ס"ל כר' יוסי ופליג על ריש לקיש דמוקי לת"ק כר' יוסי דלדידי' ע"כ לר' יוסי א"צ לזכות:
א"ר מנא כל גרמא היא אמרה דר' יוסי היא. דכולי עלמא סברי כר' יוסי ואה"נ דצריך לזכותו לכהן כר' בא וה"נ לכו"ע מזכה את העני ות"ק ור"א בהא פליגי:
ת"ק סברי מימר אינו מזכה כו' אלא שבולת א' ותנייא אחרייא דהוא ר"א ס"מ מזכה אה"ע בכל הגדיש. אבל לכו"ע צריך לזכות לעני:
והתנייא קדמייא סבר מימר מזכה מימינו לשמאלו ואינה זכי' כו'. קושיא היא דפריך על ר' מנא היאך נימא דלהת"ק ג"כ צריך לזכות לעני א"כ אמאי סגי בשבולת אחת הא הת"ק ס"ל בפרק דלעיל (ה"ו) גבי מי שליקט את הפאה ואמר הר"ז לפלוני עני דלא זכה לו דדרשי לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני כדאמרי' בבבלי גיטין (יב ע"א) וא"כ הבע"ה לא יוכל לזכות לו ע"י עצמו דלא יקנה העני ע"י זכית הבע"ה וצריך העני בעצמו לזכות והשתא איך יוכל לזכות שבולת אחת הא לא ידעינן היכן היא. וליכא למימר דיקנה להעני את המקום ויזכה השבולת בכ"מ שהיא כדאשכחן הכי במס' מע"ש (פ"ה ה"ד) עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו לא דמי דהתם בתרומה ומעשרות מצות נתינה על הבעה"ב ויכול ליתן ע"י חצרו אבל הכא בלקט דרחמנא אזהר לא תלקט לו לעני רק העני יטול מעצמו אם יקנה לו מקום השבולת הרי הוא מלקט לעני. [וכדאשכחן גבי גט המונח בחצר הבעל דאם קנתה האשה את החצר קנתה גם הגט ולא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע משום דבשעה שנעשה מחצרו חצרה הוה כאילו נתן מידו לידה כמו שהבאנו לעיל (פ"ג ה"ז) בתוס' ד"ה עד כדון בשם האב"מ ז"ל יעוי"ש וה"נ כשיקנה הבעה"ב להעני את החצר שמונח בו השבולת לקט תהי' נתינה מידו ליד העני וזה לא מהני בלקט משא"כ בתו"מ הרי המצוה בנתינה] וע"כ דצריך העני לזכות בעצמו בכל הגדיש או שיתן לו הבעה"ב כל הגדיש חוץ משבולת הלקט במתנה ע"מ להחזיר או שיגביה כל הגדיש ע"מ לזכות השבולת בכ"מ שהיא. עיין ברע"ב ובתורעק"א ז"ל:
מזכה מימינו לשמאלו. כל מזכה ע"י עצמו קרי לה הירוש' מזכה מימינו לשמאלו וכן הוא בירוש' קדושין (פ"א ה"ג):
והתנייא אחרייא. הוא ר' אליעזר:
סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו וזכייה היא. דהא ס"ל שם דמלקט לעני זכה לו ולא תלקט לעני הוא להזהיר עני על שלו ולדידי' הא יוכל הבעה"ב לזכות להעני שבולת אחת דיקנה לו המקום שהשבולת מונחת בו. והשתא אי אמרת כר' מנא דלכו"ע צריך לזכות לעני איפכא איבעי להו למימר דלת"ק צריך לזכות בכל הגדיש ולר"א סגי בשבולת אחת. והתני ר"ז ר"א בשם ר"י כו'. פי' דמביא עוד ראי' דאי נימא דלת"ק צריך לזכות הי' צריך לזכות בכל הגדיש דר"ז ר"א בשם ר"י הקשה דברי ר"א אהדדי: