חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר ב:ט:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Nazir 2:9:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nazir 2:9:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי יוסי בעי אמר הריני נזיר לשלשים יום אילו ולשלשים יום אילו. פי' דמיבעיא ליה לענין הפסקת נזירות דהא פשיטא באומר הריני נזיר מהיום ונזיר לאחר עשרים יום דצריך למנות תחלה שלשים הראשונים ואח"כ של אחר העשרים ואם מנה לאחר עשרים לשם נזירות השנייה פשיטא דמניח נזירות השנייה ומשלים את של ראשונה כיון דהנזירות הראשונה חלה עליו מתחלה צריך להשלימה תחלה ולגלח ולהביא קרבן ואין לו להפסיק בנזירות אחרת אבל כי קמבעיא לן בקיבל עליו נזירות ראשונה על ל' יום ונזירות שניה על אותן ל' יום גופייהו דקי"ל יש נדר בתוך נדר אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום עיין במס' נדרים דף י"ז ע"ש וצריך למנות ב' פעמים נזירות ולגלח בסוף נזירות ראשונה ולהביא קרבן ואח"כ ימנה לשם שנייה אם מנה תחלה לשם שניה אם כשמנה עשרה ימים צריך להפסיק ולהניח את נזירות שניה ולמנות לשם ראשונה ואח"כ ישלים את השניה או לא כין דקבלת נזירות השניה היה ג"כ על הימים הללו רק משום דיש נדר בתוך נדר צריך למנות ב' פעמים ע"כ אם מנה ימים הללו לשם שניה נמי שפיר דמי וע"כ אין צריך להניח את השניה אלא ישלים זמן ל' יום ויביא קרבן ויחזור למנות לשם ראשונה ולהביא קרבן ולא איכפת לן אם יגמור המנין לשם שניה ואימתי צריך להפסיק במנין הנ"מ כשהנזירות השני' לא היתה על אותן הימים ממש רק הריני נזיר היום הריני נזיר למחר או הריני נזיר היום ונזיר לאחר כ' ימים אבל הכא דהוא על אותן הימים גופייהו יש לומר דבמנה לשם שניה עשרה ימים א"צ להניח ולהתחיל לשם ראשונה ולהביא קרבן ולהשלים אח"כ כיון דתרווייהו כהדדי נינהו לא שייך בזה דין הפסקת נזירות אלא מונה ב' פעמים שלשים ומביא בנתיים קרבן ע"ז אר"ז קומי ר"מ ולא מתניתא היא מניח את שלו ומונה את של בנו ולא אפילו אשתו יושבת על המשבר וגרסינן לא אפילו כלשון הירושלמי בכ"מ עיין במס' גיטין פ"ז ה"א [והכוונה אחת אפילו כדגרסינן אלא אפילו] פי' דבמתני' דקתני הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר והתחיל מונה שלו ואח"כ נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ משלים את שלו וה"ה אפילו כשאשתו יושבת על המשבר ונולד באותו יום נמי הוא הדין דכשהתחיל למנות שלו מניח את שלו ומונה את של בנו ואח"כ מונה את שלו ואם מנה איזה ימים שלו משלים אח"כ אלמא דבקבל ב' נזירות על אותן הימים גופייהו כשמנה בכוונת נזירות שניה צריך להניחה ולמנות לשם ראשונה ולהשלים אח"כ על השניה ע"ז א"ל נזירותו לנזירות בנו לא דמיא אלא לאמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום פי' דבכ"מ בשקבל ב' נזירות רצופים על אותן הימים גופייהו צריך למנות ב' פעמים ואין כאן הפסקת נזירות והנ"מ בשב' הנזירות הוא בעד עצמו אבל אם אחד הוא בעדו וב' בעד בנו אז נזירות אחריתי היא ואם מנה נזירותו קודם נזירות בנו צריך להפסיק נזירותו בשביל נזירות אחריתי דבנו ונזירותו ונזירות בנו דמי' לב' נזירות דמחולקין בזמן דזה מכבר וזה לאחר עשרים דאז אם מנה לאחר עשרים לשם שניה צריך להפסיק ולהניח השנייה ולמנות להראשונה ואח"כ משלים להשניה דכיון דהנזירות השניה מחולק בזמן אחר אז צריך להניח השניה ולמנות הראשונה ודוק כי זהו פי' הנכון בע"ה והנה הק"ע ז"ל מגיה ופי' הפ"מ ז"ל אינו מובן לי ובנו"י ז"ל מגיה ג"כ דר"ז למד מרישא דמתני' ולדברינו אתי שפיר נכון בע"ה ודו"ק:
אפילו אשתו יושבת על המשבר. מכאן מוכח דלא כפי' התוס' ז"ל דף י"ג ע"ב ד"ה הריני דכתבו ז"ל אם נולד בו ביום א"צ למנות ב' פעמים ומכאן מוכח בפירוש דצריך למנות ב' פעמים ודו"ק:
ר"א וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ומגלח נזיר שנטמא. פי' דמפרש אימתי בעינן עד שיביא קרבן ויגלח הוא גבי נזיר שנטמא אין חלה עליו נזירות דבנו עד שיביא ויגלת אז חלה עליו נזירות בנו אבל לא קודם דיום השביעי אינו עולה מן המנין ע"ז פריך מחלפה שיטתי' דריב"ח תמן הוא אומר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המניין כו' פי' וה"נ הנזירות בא אחר הטומאה וכא לא כטמא מת שנזר הוא בתמי' ע"ז משני ולא ר"ל הכי לא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המנין פי' שאינו זקוק להביא קרבן טומאה ולא נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה מן המניין שהוא זקוק להביא קרבן טומאה פי' האם לא היינו טעמא דמחולקין זמ"ז ע"כ הכ"נ הואיל והוא זקוק להביא קרבן טומאה אין השביעי שלו עולה מן המנין אעפ"י שבא אח"כ והגירסא כמו"ש ממש וכא הואיל והוא זקוק להביא קרבן טומאה דמיירי בנזיר שנטמא ונולד לו בן וע"ז קאי השקלא וטריא ומתורץ קושית הש"ק ז"ל לקמן בה"י ד"ה השלים שהקשה מהאי סוגיא והניח בצ"ע ולפי דברינו ניחא בע"ה ודוק: