חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כלאים א:ט:ד
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Kilayim 1:9:4 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Kilayim 1:9:4) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →זרע ב' מינים בבקעה. הסוגיא הזאת תמורה כי מה שיצא מפי' המפרשים ז"ל ומפירוש השנו"א ז"ל משמע דפלוגתא דת"ק ור' יהודה במתניתין הוא בענין אחר בראש תור כדמשמע בהסוגיא הזאת לפי פירוש כולם וגם לפי' הר"ש ז"ל. וגם מה דמוכח מהאי סוגיא דאי בנתונים החטה והשעורה בטפח אחד גם ר' יהודה מודה כדכתב הר"ש כ"ז טעמא בעי. ונראה לפענ"ד דה"פ הסוגיא הזאת ע"פ השנו"א ז"ל וגירסתו וה"פ זרע ב' מינים בבקעה או בחורבה ב' מינים וחלקן הרוו ר' יוחנן אמר פטור רשב"ל אמר חייב פי' דר"י ס"ל דלא אזלינן בכלאים בתר עקירה אלא בתר הנחה. ורשב"ל ס"ל דאזלינן בתר עקירה ואימתי בעינן בכלאים שיעורא בכמה יהיו מקורבין שיהא כלאים עי"ז הנ"מ בשזרע מין אחד ואח"כ בא לזרוע מין אחר אצלו בעינן שיעור הרחקה משא"כ אם זרע כאחת ואך הרוח פיזרן לא איכפת לן מה שלא הי' הנחה כיון שהיתה עקירה דכלאים. ע"ז קאמר דמודה רשב"ל בזורע על הים דאז אינו מחייב משום עקירה לחוד. וכן מודה רשב"ל לענין שבת דבעינן הנחה דוקא. ופריך הגמ' ממתניתין דידן על ר' יוחנן דהא תנינן והזורע חטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים א"כ משמע מלשון מתניתין דחייב על העקירה מהא דזורע כאחת אע"פ שנתפזר אח"כ דאל"כ למה לי כאחת אפילו מרוחקין זמ"ז בשיעור הרחקת כלאים נמי חייב. א"ו דקמ"ל דכיון דזרע כאחת אע"פ שנתרחקו אח"כ יותר משיעור הרחקת כלאים נמי חייב על העקירה דזורע ומשני פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה ר"ל דלא מיירי בזרע בבקעה או בחורבה אלא במוקפת גדר או מוקרחת ששה על ששה בשדה תבואה דאז עומד מעיקרו לנוח בתוך הרחק שיעורא דכלאים וע"כ חייב על העקירה דאז איסורא דכלאים עליו משעת עקירה כדמסיק דא"ר יוחנן אינו חייב עד שיהא ששה על ששה מוקרחת בתוך שדה תבואה או גדר וע"ז פריך א"כ מ"ט דר' יהודה דפוטר דהא אימתי ס"ל לר' יהודה דבעינן ב' מינים חוץ משדך הנ"מ במפוזר על השדה שיעור הגדול כגון בית רובע דאז בעקירה שעשה מתחלה להניח על שדה זו מחייב אז בעינן שיהא כלאים לבהדי שדה זו משא"כ בזרען ביחד דאז ע"י הנחה לחוד נמי מחייב אז פשיטא לי' להגמ' דאף לר"י לא בעינן כלאים לבהדי שדה דהא לא מצינו דפליג ר"י רק במשנה זו בשחיובו הוא מכח עקירה כדקתני הזורע כאחת דחיובו הוא מכח עקירה אבל בשחיובו הוא אפילו ע"י הנחה גם לר"י לא בעינן ג' מינים דהא כל עיקר הטעם דר"י הוא כדכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דמקיש ר"י כלאי זרעים לכלאי הכרם דבעינן ג' מינים והנה בכלאי הכרם עיקרו הוא במפולת יד ובכלאי זרעים לא בעינן מפולת יד כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"כ ה"ט וכן איתא בפי' משנה ראשונה עיי"ש וא"כ כשחיובו הוא על עקירה אז ילפינן כ"ז מכלאי הכרם אבל כשחיובו הוא על ידי הנחה אז לא ילפינן מכלאי הכרם דהא כלאי הכרם אין איסורו אלא משום מפולת יד דהוא עקירה ומשני ר"י לטעמי' דס"ל דביחד נקרא טפח אבל בו' טפחים רק מיחזי ככלאים וכן בית רובע מיחזי ככלאים ונמצא דבו' טפחים בזרען זאח"ז פטור על הנחה רק הכא בשזרען ביחד ובעת עקירה עומד לנוח בתוך הו' טפחים מוקפין גדר הללו דמחייב משום עקירה אינו חייב רק בב' חיטים ושעורה דאז השדה מצרפן ובעינן כלאים בהדי שדך משא"כ בחיטה ושעורה פטור לגמרי ופריך הא יליף הא דר' יהודה מן דרבנן כמה דרבנן אמרין באיסור בית רובע ללקות ששה על ששה כן ר' יהודה אית ליה באיסור ששה על ששה ללקות טפח והתניא ר' יהודה מתיר וא"כ למה מתיר ר' יהודה לכתחלה לזרוע חיטים ושעורים בו' טפחים הא ו' טפחים לענין איסור דומה לטפח דמלקות וכמו בטפח דמלקות לקי גם על חטה ושעורה דהנחה כן בו' טפחים איסורא איכא על הנחה לחוד וא"כ די חיטה ושעורה ולמה מתיר לכתחלה בחיטה ושעורה ומצריך לכתחלה ב' חיטין ושעורה. ונשאר בקושיא והשתא חוזר הגמ' ומקשי לרשב"ל ג"כ מאות' ברייתא קושיא דר' יהודה מתיר דמ"ט דרשב"ל דס"ל דחייב על העקירה אפילו בבקעה והא תנינן ר"י אומר אינן כלאים וקשה הא בשנפלו ביחד למה פוטר ר"י דהא כשהנחה מחייבת פשיטא להגמ' דאף לר' יהודה נמי די בחיטה ושעורה אחת. ומשני פתר לה עד שעה שתנוח כלומר דאם נפלו ביחד דאז הנחה מחייבת אז גם ר' יהודה מודה לת"ק דדי בחיטה ושעורה אחת ע"ז מקשה מאות' הברייתא גם לרשב"ל והתניא ר' יהודה מתיר לא אפילו נחה ר' יהודה מתיר בתמי' כדפי' השנו"א ז"ל דע"כ דאפילו בנפלו ביחד ס"ל נמי לר"י דבעינן ב' חיטים ושעורה דאל"כ האיך מתיר לכתחלה הא ניחוש שמא יפול ביחד כדפי' השנו"א ז"ל וע"כ דאפילו בנפלו ביחד נמי פוטר ר' יהודה א"כ קשה על רשב"ל ג"כ מהאי ברייתא דעל ר' יוחנן קשה מהאי ברייתא דר' יהודה מתיר אפילו בלא החשש שמא יפלו ביחד דלדידי' קשה דאפילו שיפולו בתוך ששה המוקפת גדר נמי אסור משום הנחה מדרבנן כיון דמשום הנחה די בחיטה ושעורה אחת. ועל רשב"ל קשה ג"כ מהאי ברייתא דנהי דמיירי בבקעה ואפילו יתפזרו הרבה ג"כ חייב משום עקירה ולפיכך ס"ל לר' יהודה דבעינן ב' חיטים ושעורה מ"מ קשה הא יש חשש הנחה שיפלו ביחד. ונמצא דלר' יוחנן קשה מהאי ברייתא דהא בודאי יש כאן הנחה או בטפח שהוא מדאורייתא או בו' טפחים יהיה הנחה מדרבנן ולרשב"ל קשה הא כיון דע"כ ר' יהודה מודה בעד שעה שתנוח דחייב בהנחה אפילו בחיטה ושעורה אחת א"כ יקשה מהברייתא דר"י מתיר הא עכ"פ יש חשש דהנחה ולמה מתיר ר' יהודה וקשה על ר' יוחנן דודאי יש כאן הנחה ולרשב"ל קשה מחשש הנחה ע"ז משני פתר לה בב' גרעינין דר' יהודה מדמי לה לראש תור כן גי' השנו"א ז"ל ר"ל דהברייתא דר' יהודה מתיר לא מיירי בב' מינין אלא בב' גרעינין דדמי לראש תור דנראה דלאו שדה אחת היא כמו כן ב' גרעינין לאו שדה אחת מתבואה מיקרי ומיחזי כב' נפרדים והגם דרשב"ל ס"ל דאזלינן בתר עקירה ובעת עקירה היו כאחת אבל הנ"מ כשנתפזרו אח"כ אבל בשנעשה לאחר עקירה ראש תור מודה רשב"ל דפטור דא"ר הילא רשב"ל כדעתי' דראש תור הבא מחורבה מותר אפילו שבא לאח"כ ולפיכך מתיר ר' יהודה דאפילו כשיפול ביחד יפטור משום ראש תור [ולא ידעתי מה כוונת הגר"א ז"ל בזה שכ' ב' גרעינין ואולי דהכונה דהברייתא דמתיר הוא משום טעם אתר דב' גרעינין דמי לראש תור משא"כ במתניתין דר"י אינו מתיר רק דס"ל דאינו חייב משום כלאים לא ס"ל דדמי ב' גרעינין לראש תור אלא משום דמקיש כלאי זרעים לכלאי הכרם] ופריך מעתה אפילו ב' חיטין ושעורה כי' [ותיבת וכן הוא מיותר] והתנינן עד שיהא ב' חיטין כו' פתר לה חטה מכאן כו' ושעורה באמצע דאז אסורה משום חיבוש פי' דחבוש בבית אסירים השעורה ואיסור דחיבוש הוא. ונמצא לפ"ז שת"ל האיר עינינו בסוגיא הזאת דמבואר היטב הסוגיא דר"י ורשב"ל ופירוש כל המפרשיא בפלוגתא דת"ק ור' יהודה דמתניתין דפירשו דיליף מכלאי זרעים דבעינן ב' מינין בהדי שדך אינו סותר להסוגיא דבירושלמי דהסוגיא אזלא ג"כ בשיטה הזאת ומובן הא דכתב הר"ש ז"ל דמוכח מהאי סוגיא דבין לר"י בין לרשב"ל מודה ר' יהודה בשזרען בטפח אחד ב' המינים. ולפי דברינו עולה יפה בע"ה: