חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות ד:ד:ח
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Kesubos 4:4:8 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot 4:4:8) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי בון בר חייה בעי כו' הביא האב עדים להזים עדי הבעל הוזמו עדי האב לוקה ונותן מאה סלע בשלשה וכו'. פי' כיון דאם הוזמו משלמין מאה סלע ונסקלין [כדאיתא במס' סנהדרין דף ט' ע"ב דהוי ממון לזה ונפשות לזה עיי"ש] אם אמרינן דחד דינא הוא דקי"ל מוציא ש"ר בכ"ג כרבנן דאמרי בפרק קמא דסנהדרין מוציא ש"ר בכ"ג משום שיש בו דיני נפש וכדמפרש עולא שם בגמ' דחוששין ללעז שמא יבאו עדים שזינתה תחתיו ויהי' דיני נפש ע"כ נפסדת כתובתה ג"כ בעשרים ושלשה ומשמע במקום שיוצא מדין אחד דיני נפש ודיני ממונות הוי בכ"ג וע"כ שאל אם זה דווקא בכ"מ אבל הכא בעידי האב אם הוזמו דצריך להיות כאשר זמם וכמו שזממו לחייב להבעל מלקות ומאה סלע בג' ולהסקיל העדים בכ"ג כמו כן צריך לקיים בהם כאשר זמם וידונו גם המה בדין הזה ממש כאשר זממו לעשות לוקין ונותנין מאה סלע בג' ונסקלין בכ"ג או לא ע"ז השיב לו אילו לא הוזמו עדי האב לא נמצא בעל לוקה ונותן מאה סלע בג' והעדים נסקלים בכ"ג וע"כ ידונו גם המה כאשר זממו ונמצא דר"ז ס"ל הא דקאמרי רבנן בכ"ג גבי מוציא ש"ר מפני שיש בו דיני נפש לא מיירי בעידי הבעל והבעל אלא בנערה מאורסה פליגין דאז סברי רבנן דבכ"ג מפני שיש בו דיני נפש שאיכא בדבר אחד צד נפשות וצד ממון ודינו בכ"ג והיינו דווקא באדם אחד דנידונית הנערה המאורסה על נפשה ועל כתובתה משא"כ כשנידונין שני בני אדם הבעל ועדיו זה נידן בדינו וזה בדינו זה בג' וזה בכ"ג כדמסיק סבר ר"ז שני דינין הוא ר' ירמי' בשם ר' אבוה דין אחד הוא דסבר ר' אבוה הא דקאמרי רבנן בכ"ג הוא בדינו של הבעל ועדיו וכדמסיק דסבר כר"י בר"ב ופריך מהברייתא אל זקני וגו' השערה וכו' ומשני פתר לה כר"מ פי' דהברייתא אתייא כר"מ דפליג על רבנן במוציא ש"ר וס"ל בדינו של הבעל ועדיו בג' [והא דמסיק דרמ"א לוקה ומשלם הוא שיגרת הלשון דלעיל בפ"ג ה"א ומצוי כמה פעמים בירושלמי כזה] תמן תנינן האונס והמפתה כו' ר"מ אמר בנערה מאורסה פליגין דר"מ אמר מפסדת כתובה כו' וחכמים אומרים מקום שנסקלת כו' דהוא באדם אחד אבל במוציא ש"ר כו"ע מודיי מקום שהעדים נסקלין כו' הוא שיגרת הלשון מלקמן וכצ"ל שאין מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מ"ס וכן מגי' בנו"י ז"ל א"נ דצ"ל דלוקה ומשלם מאה סלע בג' והעדים נסקלין בכ"ג ומוכח הוא דכן ע"כ צ"ל דהא ר"מ גופי' ס"ל בסמוך דבמוציא ש"ר הבעל לוקה ונותן מ"ס בג' והעדים נסקלין בכ"ג והאיך יאמר הכא דלכו"ע מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אפילו לר"מ אלא ע"כ מוכרח דה"ג דבמוציא ש"ר לכו"ע הבעל לוקה ונותן מ"ס בג' והעדים נסקלין בכ"ג דאפילו רבנן נמי מידו א"ל ר"י בר"ב אין דלא תניתא פליגין אלא במוציא ש"ר פליגין כו' ורבנן אמרי מקום שהעדים נסקלין כו' אבל בנערה מאורסה כו"ע מודיי מקום שנסקלת כו' משום שהוא ממון ונפשות לאדם אחד ואתיא ר' מנא כר"ז דס"ל דמוציא ש"ר כיון דהוי ב' בני אדם הבעל לוקה ומשלם מאה סלע בג' והעדים נסקלין בכ"ג ור"י בר"ב כר"א דס"ל דאף במוציא ש"ר ס"ל לרבנן דבמקום דהעדים נסקלין כו' ודין אחד הוא והא דתנינן בברייתא אל זקני וגו' השערה וגו' אתיא כר"מ ואח"כ קאמר סתמא דגמ' לעולם אין הבעל לוקה ולא נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים זהו דינא דסתמא דגמ' [וקבע התלמוד הסוגיא תומ"י אחר זה הפלוגתא דר"י ור' יוסי משום דשייך לזה ] קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר"י אומר משעה הראשונה [כההיא דפליגי בר"פ] אם הקנס הוא משעה הראשונה או דחיובו הוי בב"ד מתיב ר' יוסי לר' יונה ע"ד דתימר בסוף לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדיו נסקלין בכ"ג דאפילו לרבנן נמי ס"ל דווקא בנערה המאורסה בכ"ג אבל במוציא ש"ר ב' דינים הן הבעל לוקה ונותן מ"ס בג' ועדים נסקלין בכ"ג אמאי הא חד דינא הוא בשלמא לדידי דס"ל דקנס דמוציא ש"ר משעה הראשונה א"כ לא חד דינא הוא דחיובא דקנס לא תלי בב"ד והסקילה מתחיל חיובו משעת העמדה בדין א"כ ע"כ הוי ב' דינין משא"כ לדידך דקנס הוא בסוף ג"כ נמצא דתרוויי' ע"י ב"ד נתחייב למה הוי ב' דינין הא באמת דין אחד הוא אלא ע"כ הא דס"ל לרבנן דב' דינין הן הוא משום דמשפט של הבעל משעה הראשונה ומשפט העדים בב"ד והאיך הוי תרוויי' דין אחד אבל כיון דתימר קנס בסוף א"כ למה הוי ב' דינים וע"ז א"ר מנא ואפילו על דר' יוסי הכי אתיא מקשי' כמאן דמר עדים זוממים צריכין התראה פי' דמקשה מהא דקאמרינן לעיל לעולם אין הבעל לוקה ואינו נותן מאה סלע עד שיסקלו העדים דאם אפילו הוזמו העדים אך דאינם חייבים בדין גם הבעל פטור אלמא דדין אחד הוא אף דהוי ב' בני אדם מ"מ הוי דין אחד ומפרש ואזיל האיך משכח"ל דהבעל יהא פטור ואף כשהוזמו העדים בשלא הוי חיובא בהעדים דמשכח"ל בלא התראה למ"ד דצריכין התראה על מיתה ואפילו הוזמו פטורין ואז הבעל ג"כ פטור א"כ ע"כ דדין אחד הוא דאם ב' דינים הן הי' הבעל חייב אף בלא חיובא דעדים אלמא דתלי חיוב זה בחיוב זה ולשון הכי אתייא מקשיי' כמ"ד ה"פ הגע עצמך כמ"ד עד"ז צריכין התראה למיתה ולא התרה בהם הגע עצמך אם לא פטור אז גם הבעל וקיצור לשון הוא כמו שמצוי בירושלמי כמה וכמה פעמים והכוונה הוא כמו דאמר בסמוך אלו גדולה שלא התרו בה שמא כלום היא אף למ"ס וה"נ הכונה כמ"ד עדים זוממין צריכין התראה ולא התרו בהם שמא כלום הוא אף למ"ס הרי מוכח דדין אחד הוא יקשה ג"כ האיך הבעל לוקה ונותן מאה סלע בג' ועדים בהתראה נסקלין בכ"ג ע"ז אמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן פי' אף יאמר שהוא כן דילמא אין ה"נ דלא תלי חיובא דבעל בחיובא דעדים ואם לא התרו העדים ופטורין למ"ד דצריך התראה מ"מ נותן מאה סלע נמצא דלמסקנא לר' אבמרי לא תלי חיובא דבעל רק בהזמה דהעדים אבל לא בדין חיובא דהעדים: