חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין ו:א:ב
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Gittin 6:1:2 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin 6:1:2) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →בכל אחר את אמר התקבל כזכה הכא את אמר התקבל כהולך. שנייא היא שזכין לאדם שלא בפניו כו' הא תנינן האשה עצמה מביאה את גיטה חש לומר שמא חזרה בה תמן היא חבה לעצמה ברם הכא חוב לה ע"כ. וצ"ב להבין האי קושיא ותירוצא. פי' המפרשים ז"ל שמא חזרה בדרך וביטל השליחות לא מובן לי כלל. והא דמשני היא חבה לעצמה אמרינן מסתמא לא חזרה. הא הכ"נ הרי צווחה מעיקרא ועי' בש"ק ז"ל דמקשה מכל שליח לקבלה ומשני שם ודבריו צריך באור ונראה לפענ"ד דמתפרש יפה עפ"מ שמבואר לעיל בספ"ב בדברינו שם באוקימתא דר"י כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני דה"פ דלהירושלמי הוי גו"י בכ"א ונעשה מידו ידה. והוי זה גופי' הנתינה עיי"ש באורך. ועפ"ו עולה יפה הסוגיא הזאת דהנה בכ"מ שהבעל נותן הגט לאשה והיא הנותן והיא המקבלת מתגרשת בע"כ אבל הנ"מ כשהוא הנותן. אבל במקום שהאשה עושה את הבעל להנותן ולא הוי טגמע"ק רק כשהיא מקבלת בלא נותן וכיון דמחוסר נותן לא מהני. משא"כ כשהאשה עושה הנתינה מן הבעל לידה שפיר דמי כמו גבי תיחד ותפתח דהיא עושה קנין בהחצר ועושת הנתינה מן הבעל לידה שפיר דמי עי' בתוס' ז"ל שם דף ע"ז ע"ב ובא"מ ז"ל סי' קל"ט עיי"ש דהא דנעשה מחצירו חצירה הוי זה גופה הנתינה שפיר דמי הגם דהנתינה בא ע"י האשה שפיר דמי דהא לא הוי נטילה לחוד אלא גם נתינה מן הבעל אפילו דבא ע"י האשה וא"כ כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני ועל ידי שבאתה האשה למקום פלוני ונעשה מידו ידה והוי נתינה מן הבעל על ידי האשה והוי כמו שהאשה לוקחת יד הבעל ונותנת מידו לידה. וא"כ ניחוש כשבאתה למקום פלוני אינה רוצה להתגרש והגם דאשה מתגרשת בע"כ הנ"מ כשהבעל בעצמו עשה הנתינה לפיכך נתגרשה בע"כ אף שהיא אינה רוצות להתגרש ע"י הנתינה לא אזלינן בתר דעתה אלא בתר דעת הנותן אבל אם היא עשתה הנתינה ע"ד שלא להתגרש בהנתינה הזאת למה תתגרש הלא העושה כל עיקר הנתינה אינה עושה נתינה ע"ד גירושין דהא חוב היא לה ובודאי אינה חבה לעצמה ואולי חזרה בתוך כ"ד דהוי מגורשת ואינה מגורשת עי' ברשב"ם ז"ל ב"ב דף ק"ל. ומשני אע"פ שחוב היא לה אך בע"כ הרי היא חבה לעצמה ע"י שבאתה למקום פלוני. ולא איכפית לן על שלא ניחא לה הא עכ"פ עושת הנתינה וכיון דיש כאן נתינה ע"כ חבה לעצמה כיון דאיכא נתינת הבעל מתגרשת ממילא בע"כ משא"כ הכא היא חב לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ודוק: