חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ה:ו

אר"א דר"מ היא דר"מ אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, דר"א מפרש להמתניתן כיון דאין ברירה נמצא ביד כל אחד חצי משלו וחצי משל חבירו [עיין בפרש"י ז"ל במס' גיטין (דף מ"ז) עיי' בתוס' רע"א ז"ל כאן] ע"כ אתיא כר"מ כדמסיק דהוא פתר להמתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ"מ שהוא וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי, כן גי' הגר"א ז"ל בכתב יד קדשו, פי' דמפרש להמתני' דחולק עם חבירו קודם שעישרו ע"כ מעשר על שלו ר"ל על מה שהגיע לידו ודאי דהא הוי ודאי דאין אחד מהם עישרן ועל חצי חלקו שהגיע ליד חבירו מתקן דמאי ולא ודאי דשמא יעשרן חבירו ושמא לא יעשרן ואסור למכור דמאי אלא לסיטון בלבד וחלקו שהגיע ליד חבירו הרי הן כלקוחות וכמקח דמי ע"כ מעשרן דמאי וע"ז פריך ר' יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי בתמי', פי' דעד כאן לא מצינו דמתקן דמתי רק כשמוכר פירות שלקח מע"ה דהוי ספק אצלו בעת מכירה שמא הוי מתוקנין או לא ע"כ מעשרן דמאי מה שאין כן בשעה שמכר הוי ודאי אינו מתוקן והאיך יעשרן דמאי משום שמא יעשרן חבירו ע"כ לית לך אלא כההיא דא"ר יוחנן ד"ה היא המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו, פי' לית לך לפרש מתני' אלא כההיא דר"י ר"ה היא ולאו דר"מ היא אלא אפילו לחכמים דס"ל דאפילו בעל הבית שמוכר במדה גסה א"צ לתקן דמאי אתיא נמי מתניתן וכך פתרי מתניתן דתני המעשר מעשר את שלו ודאי וחלקו בכ"מ שהוא דמאי, ה"פ וחצי חלקו שבידו משל חבירו דמאי ר"ל דמעשרן קודם החלוקה קודם שנתנום לגת וע"כ המעשר מעשר חחלה כל חלקו דהוא החצי מכל הגת ואח"כ לאחר שחלקו מעשר חצי ממה שהגיע לידו משל חבירו דמאי כדין הלוקח פירות מע"ה דמעשר דמאי, אבל על חצי חלקו שביד חבירו א"צ לעשר דהא כבר עישרן: