חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי דמאי ג:ב:ה

אר"ח תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר, פי' דר"ת מילתא אחריתא קאמר וקאי אמתניתן, משום דד' בבות שנויות במשניות הללו דבמתניתן (דה"ג) גרסינן כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי, הוי תקנה אחד בחבר ששולח לחבר כדמפרש שם בירושלמי מדה דקה שאינו מוכר דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מדה גסה שמוכר לחבירו ישלח לחבירו, ובמתניתן דספ"ב קמ"ל עיקר הדין דמכירת דמאי לחבירו התקנה בין דקה לגסה וע"ז תנינן בה"ג דאותו תקנה של מכירה שייך נמי אופן זה בשולח לחבירו הגם דבשולח ליכא הטעמים הללו מוכר משתכר ולוקח משתכר מ"מ התקנה בשניהם שוה, ובמתניתן דידן קמ"ל דין דמשליך והוא ג"כ כמו דין לשלח לחבירו כן נמי הוא הדין הזה במשליך לחבירו ומיירי במשליך לפני חבירו והוא כמו בשולח לחבירו והוא לפני החבר, דלפיכך בעינן ג"כ שהשליך במדה דקה אבל במדה גסה הזוכה דהוא חבר מתקן ועיין בהרא"ש ז"ל על הר"ש ז"ל דכתב מפורש כן דאי בהשליך סתם ולא לפני חבר לא הי' נפ"מ בין דקה לגסה עיי"ש וע"כ מיירי כל המשניות בחד גוונא במוכר לחבירו ומשליך לחבירו ושולח לחבירו והכל הוא לחבירו חבר וע"כ כולם בזה התקנה בין דקה לגסה, וא"כ קשה בהך בבא ד' במחזיר בסיפא דמתניתן דידן דמיירי נמי במחזיר לחבירו א"כ קשה היכי מיירי אי במדה דקה א"כ היה מחויב המוכר להפריש ואי במדה גסה א"כ למה המחזיר מחייב דהא השתא במחזיר הוי הוא המוכר, וא"כ קשה היכי מיירי בהאי דמחזיר, והא ע"כ משליך ומחזיר ושולח כולן איתניהו בתקנה דמוכר ולוקח ע"ז קאמר ר"ח תקנו בלוקח ולא תקנו במחזיר, דמוכח מהך מתניתן דהתקנה הוא רק בלוקח ולא במחזיר דבמחזיר אין נפ"מ בין מדה דקה לגסה דאפילו במדה גסה מחויב המחזיר לתקן, והמפרשים ז"ל מפרשים דהא דר"ח תקנו בלוקח הוא קאי תירוץ על הקושיא דלעיל דיקבע אותן לתוך פירותיו ע"ז משני ר"ח דהתקנה הזו לא תקנו במחזיר, קשה לי להבין דמנ"ל לר"ח כן דילמא תקנו באמת במחזיר ג"כ ואין לומר דהא דכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן ומתקן הוא ברייתא ז"א דא"כ האיך פליג חזקיה וס"ל דנוטל מן העלין, וע"כ לפי דברינו הוא דלמד ר"ח כן ממתני' דידן, והאיך שיהיה ע"כ הוא כדברינו דלא תקנו במחזיר התקנה דמדה דקה וגסה כנ"ל: