חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חלה ג:א:ח
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Challah 3:1:8 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Challah 3:1:8) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →א"ר יוסי נראין הדברים בע"ש שזו מביאה וזו מביאה. פי' דהרבה נשים מביאים לה חלה וע"כ הוי עיסתה דכהנת גופה מועטת וע"כ למדו את הכהנת להתנות בלשון הזה דהוי לשון התנאי הזאת מועיל לשני דברים דהא במתניתין גרסינן ובלבד שיהא שם ה' רבעים קמח ר"ל דיגיעו המים לה' רבעים קמח וגירסא המקובלת ובלבד שלא יהיה שם ה' רבעים קמח ר"ל שלא ישאר ה' רבעים שלא נגעו בהם המים וב' הגירסות אמיתות הן וכ"כ הב"י ז"ל בסי' שכ"ז והש"ך ז"ל. וכתב הר"ש ז"ל דהתנאי דלמדו לכהנות מועיל לב' ענינים אם המים לא נגעו בה' רבעים מהני התנאי וכן כשיש ה' רבעים שלא נגעו בהם המים ע"ז קאמר ר' יוסי דמיירי בע"ש דעיסתה של הכהנת מועטת וליכא כל עיקר אלא ה' רבעים והתנאי הוא בשלא נגע לה' רבעים אבל בחול דהעיסה מרובה והתנאי הוא על ה' רבעים שלא נגעו המים אבל בה' רבעים. ראשונים כבר נגעו בהם המים א"כ כשאומר הר"ז חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שניתן תחתיה לכשתעלה בגוש אחד תוקדש זה שבידו לשם חלה הוי נ"מ בין ב' התנאים הללו באם התנאי הוא בשלא נתערבה ה' רבעים במים ע"כ צריך גם העיסה לעלות בגוש אחד משא"כ בשהתנאי הוא על ה' רבעים שלא נתערבו במים אבל בה' רבעים ראשונים כבר נתערבו במים ונעשה עיסה א"צ העיסה לעלות בגוש אחד אלא העיקר דהקמח והקרץ והשאור צריך להעלות בגוש אחד עם העיסה ואפילו בשאמר על כולם ביחד לכשתעלה בגוש אחד מ"מ על העיסה נעשה חלה תומ"י מכיון שהוציא מפיו הר"ז חלה על העיסה הזאת נעשה תומ"י חלה ומה שמסיים ועל השאור כו' קמח כו' קרץ כו' לכשתעלה גוש אחד לא מהני אחר תוך כדי דבור להוציא מן קדושת חלה כמבואר בכמה דוכתי. והנה במפריש זיתים על זיתים ושמן מבואר מפורש במס' תרומות פ"ק דחלק הזיתים שנטל על הפרשת שמן נתקן מאיסור טבל בשעה שאמר הר"ז תרומה על הזיתים מחלק הזיתים שמפרישו תרומה על הזיתים נמצא גם הוא מתוקן ומקשה הגמ' א"כ האיך יפטור השמן הא הוי מן הפטור על החיוב. ומשני שם כאחת דנפטר החלק זיתים ונפטר השמן בב"א ואימתי הוי מן הפטור על החיוב דוקא אם נפטרו הזיתים תחלה אז לא יכול לתקן השמן אבל בב"א לא שייך מן הפטור על החיוב. וע"כ כאן בעיסה מרובה דה' רבעים ראשונים כבר נתערבו במים ונקרא עיסה והתנאי הוא על הה' רבעים האחרונים שלא נתערבו במים א"כ מכיון שנוטל מה' רבעים ראשונים דהוי עיסה על הפרשת חלה ומונה והולך על העיסה ועל השאור ועל הקמח ועל הקרץ מכיון שאמר הר"ז חלה על העיסה מחלק העיסה שבידו שמתקן העיסה כבר נפטרה חלק העיסה שבידו שבא לתקן הקמח והקרץ וכאן דאינו בב"א דהא חלק העיסה א"צ לעשות בגוש והקמח צריך לעשות בגוש א"כ האיך יפטור העיסה שבידו על הקמח לאחר שתעלה בגוש ואלולי החסרון של פטור על החיוב לא היה שייך גם החסרון של קידשו מדומעין דהא השאר שבידו יחדו ג"כ על הפרשת חלה על הקמח לאחר שתעלה בגוש א"כ אם היה מועיל הקריאת שם על השאר שבידו שפיר הי' קידשו כהלכה ולא מדומעין כדמוכח לקמן בה"ה בס"ד דבייחד להפרשה א"צ לסיים דהוי תרומת הכרי זה וזה בזה עיי"ש משא"כ בחסרון הזה שכבר נפטר מה שבידו והוו מן הפטור על החיוב ולא הוי בב"א ולזה אין שום תקנה א"ו דהתנאי דלשון זה אינו רק על ע"ש דהוי עיסתה דכהנת עיסה קטנה והתנאי הוא על ה' רבעים שלא נתערבו לגמרי במים דאז צריך גם העיסה לעלות בגוש ע"כ חלק העיסה שבידו לא נפטרה דהא אינו מתקן רק העיסה שתעלה בגוש אחד עם הקמח. והיינו דקאמר אבל בחול תיקנו באלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ר"ל דהא כל עיקר התקנה שתיקנו רבנן שמנתינת המים מגבהת חלתה הוא רק כדי שלא תטמא העיסה ע"כ תיקנו רבנן שבשעת נתינת המים דאז מוכשרה לקבל טומאה תגביה חלתה כדי שאפילו אם תטמא העיסה תהיה לכל הפחות החלה טהורה וע"כ יהיה מן הטהור על הטמא [כדאיתא בירושלמי פסחים פ"ג ובפ"ק דמס' ביצה וכן הוא בפוסקים ז"ל] ושלא מן המוקף דהא הקריאת שם לא הוי מן המוקף [כמבואר בתוס' הרי"ד] אבל שמא מן הפטור על החיוב בתמי' וע"כ הלשון הזה הוא בע"ש בעיסה קטנה דלא הוי אז מן הפטור על החיוב. אבל ר' יונה ס"ל דאדרבה דהלשון תנאי הזה על בחול על עיסה מרובה דאז העיסה א"צ לעלות בגוש וחלק העיסה שבידו על תיקון הקמח נפטרה מן חלק העיסה שמתקן העיסה. וע"כ כשהוציא החלק טמא שבידו שלא יהיה חלה לא הוי טבל אלא נתקן ע"י החלק העיסה שבידו שמתקן העיסה נתקן גם הוא דהא הוא נמי עיסה הוא ואע"פ שלא עלה בגוש עם הקמח דהא חלק העיסה א"צ לעלות בגוש אחד עם הקמח ונתקן תומ"י משא"כ בעיסה קטנה האיך מוציא חלק הטמא א"כ נשאר טבל שאינו מתוקן כי מי יתקנו הא התנה שחל התיקון על מה שיעלה בגוש אחד וחלק העיסה צריך ג"כ לעלות בגוש אחד ממילא חלק הטמא שבידו שלא עלה לגוש אחד אינו מתוקן וא"כ נשאר טבל בידו והאיך יאכל החלה הא נמצא טבל בתוכו כדמסיק דצריך לומר הוא והטמא שבו ר"ל על הטמא שבו כדפי' מהרא"פ ז"ל וצ"ל על הטמא כדמסיק למה דהא עד שלא תעלה בגוש היא רק ניטלת לשם חלה ומשתעלה בגוש אז היא קדושה לשם חלה ר"ל העיסה ג"כ אינ' מתוקנת מקדושת החלה אלא דוקא לאחר שתעלה בגוש א"כ אם אומר חוץ מן הטמא שבו נמצא טבל מעורב בחלה. וע"כ צריך בע"כ לומר בפירוש גם על הטמא אע"פ שלא יעלה בגוש אחד. א"כ ע"כ דלא מיירי בעיסה קטנה דע"כ מיירי דנתקן העיסה קודם שעלה בגוש וא"כ החסרון דהוי מן הפטור על החיוב מתקן המעלה דלא הוי טבל טמא מעורב בה וא"כ מאי מתקן ר' יוסי דמוקי על ע"ש להוציא החסרון דמפטור על החיוב ומכניס בזה חסרון יותר גדול דטבל מעורב בחלה וא"כ קשה באמת ע"ז משני רשב"א דהא למפרע קדשו דאפילו בעיסה גדולה דנתקן העיסה תומ"י קודם שתעלה בגוש מ"מ לא חשיב מן הפטור על החיוב דז"א דהא הוי ג"כ בב"א כההיא דמס' תרומות דהא לאחר שתעלה הקמח בגוש נתקן למפרע ונמצא דהוי בב"א. והמקשן סבר דאפילו בשנתקן למפרע מ"מ כיון דהעיסה נתקדשה תומ"י והקמח לאחר שתעלה בגוש נתקן למפרע לא חשיב בב"א וחשיב מן הפטור על החיוב ורשב"א ס"ל דבזה שפיר דמי ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה ופי' הפ"מ אינו מובן לי. ופי' מהרא"פ ז"ל קשה לי ג"כ ואינו מובן מאי דמפרש דבעיסה שלא נתערב ה' רבעים הוי מן הפטור על החיוב ז"א כמו דמבואר בתוס' הרי"ד ד"ה למה. וגם תיבות הללו למה עד שלא תעשה גוש אחד היא ניטלת לשם חלה משתעשה בגוש אחד היא קדשה לשם חלה אין לתיבות הללו שום ביאור לפי דרכו וגם מה שפירש בע"ש שזו מביאה וזו מביאה דעי"ז הוי עיסה גדולה אינו מובן הא עי"ז לא הוי השיעור דקי"ל ב' נשים שנתנו לנחתום כו' אם אין בכל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה והפי' הנכון כמו שפירשנו בע"ה: