חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה ג:ח:ג
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Chagigah 3:8:3 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 3:8:3) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →תני שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפילו בשבת דברי ר"מ וחכ"א מיד. הסוגיא הזאת חמורה והנו"י ז"ל כתב על הק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל והגליון ז"ל שנדחקו מאד בפירוש הסוגיא והוא ז"ל מבאר פי' אחר ובאמת נראה לפענ"ד לבאר הסוגיא בפשיטות לאמיתה בע"ה ויתורץ קושית הגליון ז"ל הלא בתוספתא לא נמצא חולק על ר"מ ולפי דעתו ז"ל שניתוסף הא דמסיק וחכ"א מיד ע"י מגיה א' ולפענ"ד נראה דהדברים ברורים מאד עפ"מ דגרסינן בסוף הסוגיא פעם אחת הטבילו את המנורה אמרו צדוקים ראו פרושים מטבילין גלגל חמה והוא סיפא מההיא דתוספתא דשולחן וגרסינן שם הטבילו את המנורה ביו"ט והיו הצדוקין אומרין ראו פרושים כו' ופי' עפ"מ שפירשנו לעיל דשיטת הירושלמי דהאי כיצד מעבירין על טהרת עזרה לאו משום טומאת ע"ה אלא משום ספק משקין וקמ"ל העיקר דלא היו מטבילין ברגל רק לאחר הרגל ולאו טומאת ע"ה לחוד לא היו מטהרין ברגל משום דהוי טהרה ברגל דרחמנא טהרה אלא אף טומאה אחריתי כגון ספק משקין דטמא הוא אף ברגל כמו לאחר הרגל משום מעלה בקודש מ"מ לא. אחמור עלה לטהרם ברגל עד לאחר הרגל מלבד מנורה ושולחן דאם נטמאו בספק משקין ס"ל לחכמים דמטבילין מיד בתוך הרגל משום דכתיב בהו טהור מפורש שולחן הטהור מנורה הטהורה ע"כ לא משהין להו טמאין כל הרגל אלא מטבילין מיד כמו דמסיק מעשה שטבלו את המנורה ביו"ט וזהו לחכמים אבל ר"מ ס"ל דמטבילין השולחן [והמנורה ג"כ] בזמן שקבעו חכמים להיות מעבירין את העזרה והוא במוצאי יו"ט משעבר הרגל וה"פ שולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו כלומר בזמן שקבוע לו מקביעת חכמים דהוא משעבר הרגל מעבירין על טהרת עזרה ואפילו בשבת דאפילו עבר הרגל ליום השבת אין ממתינין לו עד לאחר השבת משום שבות או דיטבלו אותו במועד כדי שלא לעבור על שבות בשבת ז"א אלא מטבילין אותו בזמנו הקבוע לו ואפילו בשבת דאין שבות במקדש אבל חכמים פליגי וס"ל דמטבילין אותו מיד וילפינן זאת מסיפא דהטבילו המנורה ביו"ט ע"ז אמר אשכחת אמר על דר"מ מטמא שני לחמים ע"ד דרבנן אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד פי' דלר"מ אין מטבילין אותו כל הרגל ואין שבעה בלא שבת נמצא דעבר על השולחן ב' לחמים דבשבת נותנים לחם חדש ונמצא דעבר על השולחן ב' לחמים וע"ד דרבנן דמטבילין מיד אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד דהא תיכף ומיד הטבילו אותו וקס"ד דדינא דהתוספתא הוא אפילו בכל טומאות שנטמא השולחן מטבילין אותו מיד ולפ"ז מטמא הלחם ע"ז מסיק א"ר יעקב בר סיסי קומי ר' יוסי ואפילו ע"ד דר"מ אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד פי' דאם נטמא בטומאה גמורה אף ר"מ מודי דמטבילין אותו מיד וע"כ אינו מטמא אלא אותו לחם שהיה בשעת מעשה על השולחן והא דס"ל לר"מ דמטבילין אותו בזמנו תיפתר שנטמא בספק משקין דע"ז עיקר דינא דמשעבר הרגל היו מעבירין על טהרת עזרה כדלעיל ובזה ס"ל דמטבילין אותו בזמנו דאינו רק חומרא בעלמא ומעלה בקודש ואינו מטמא הספק משקין רק השולחן אבל השולחן אינו מטמא הלחם כלל אבל בשנטמא טומאה אחרת דאינו מעלה בעלמא דאז השולחן מטמא לחם אף ר"מ מודה דמטבילין מיד ונמצא דאף לר"מ לא משכחת לה דמטמא ב' לחמים כי אם לחם אחד וזה ברור וראיה לדברינו דאל"כ מאי שייך האי דינא דתוספתא לסוף מס' חגיגה וגם מאי שייכות הנך ב' דינים להדדי דשולחן שנטמא מטבילין אותו בזמנו אפי' בשבת מעשה והטבילו המנורה ביו"ט מאי שייכות הוא הנך ב' דינים להדדי ולדברינו אתי שפיר בע"ה: