חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה א:א:ט
Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Chagigah 1:1:9 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Chagigah 1:1:9) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי חגיגה · free full Hebrew text
Open in the reader →טומטום הכל מודים בטומטום שנקרע ונמצא זכר ביו"ט הראשון שהוא חייב. פי' דלא בעינן ראוי לכל הרגל אף דחזי למקצת הרגל נמי חייב דלא בעינן שהחיוב יהא בכל הרגל ופלוגתא בזה בירושלמי פ"ק דמס' ר"ה ע"ש מה פליגין בשאר הימים חזקיה אמר יראה יראה את שהוא חייב בראשון חייב בשני כו' פי' דבירושלמי לקמן דרשינן יראה יראה על הכונה דדרשינן בבבלי ובאתם שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה ודכוותיה דרשינן בירושלמי לקמן מיראה יראה כל שישנו ביראה דראיית פנים ישנו בראיית קרבן דולא יראו פני ריקם וכל שאינו ביראה דראיית פנים אינו ביראה דלא יראו פני ריקם וכיון דחיוב דראיית פנים אינו רק ביו"ט הראשון כדפסק הרמב"ם ז"ל ע"כ כל שישנו בחיוב דראיית פנים ביום הראשון יש לו תשלומין כל ז' כדפסק הרמב"ם ז"ל אבל מכיון שהיה טומטום ביום הראשון ממילא נפקע ממנו כל מצותו לגמרי ור"י ס"ל בשאר הימים אינו תלוי מצות ראיית קרבן במצות ראיית פנים דיום הראשון ולא מיפטר מעולת ראייה משום שאינו בהבאה דיום הראשון וחייב בשנקרע בשאר הימים ואף דשני תשלומין לראשון מ"מ חייב דגמרינן מפסח שני וע"ז אמר ר"א מפסח שני למד ר"י כו' אבל ר"ה ס"ל כל ז' חובה פי' דס"ל בשאר הימים דלא כחזקיה ולא תלי בראיית פנים דיום ראשון ולא ס"ל כר"י דהוי תשלומין לראשון אלא דס"ל דהוי כחגיגה דכתיב וחגותם כו' שבעת ימים עיין בבבלי דף ט' ובכ"מ ע"ז מסיק מה נפק מביניהן גר שנתגייר בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור ע"ד דר"ה ור"י חייב ע"ז שאל ניטמא בשאר הימים ע"ד דחזקיה פטור פי' דבשאר הפטורים כגון חיגר וכדומה דהם פטורין מעולת ראייה ג"כ מגזה"כ אין חילוק בין יו"ט ראשון לשאר ימים משא"כ בטמא דליכא גביה גזה"כ לפוטרו מקרבן אלא דפטור מראיית פנים משום שאינו יכול לכנוס לעזרה א"כ לחזקיה פטור משום דכיון דאינו בראיית פנים דיום ראשון אינו בראיית קרבן משא"כ לר"י ולר"ה חייב דלר"י חייב משום דלא דרש יראה יראה בשאר הימים וע"כ בשאר הימים חייב הטמא ומכ"ש לר"ה חייב בשאר הימים דאינו אפילו תשלומין לראשון. ע"ז א"ר יוסי דז"א דאימתי ס"ל לר"ה דחייב כל ז' הנ"מ בטומטום שנקרע דס"ל להירושלמי לקמן דבקרבן הקבוע לזמן קבעי לכנוס לעזרה בעצמו ולא לשלוח ע"י שליח ונהי דאינו מחוייב לכנוס לקיים מצות עשה דראיית פנים אבל מחויב בעצמו לכנוס בשביל הקרבן ראייה ולא לשלוח ע"י שליח ע"כ בטומטום שנקרע כיון שנקרע ראוי בעצמו לכנוס דגרמה ליה הקריעה שראוי לכנוס משא"כ בטמא דאינו ראוי לכנוס דהטמא בעצמו אינו ראוי הגם דיכול לשלוח ע"י שליח אבל הטמא עצמו אינו ראוי לכנוס ואנן בעינן שיהא הוא בעצמו ראוי לכנוס ועי' בתוס' הרי"ד דמבואר זה באריכות בע"ה: