עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryחידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ביצה

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ביצה א:א:ה

Chiddushei Ridbaz on Yerushalmi Beitzah 1:1:5 (Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Beitzah 1:1:5) · חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי ביצה · free full Hebrew text

Open in the reader →

עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו לשחיטה ר"ז בעי מעתה מדברית תהא מותרת שהיא מתרת עצמה בשחיטה וכו' חזר ר"ז ואמר עגל מאתמול הוא גומר ברם הכא בו ביום נגמרה. הסוגיא הזאת חמורה וכבר עמד בזה הש"ק ז"ל ונראה לפענ"ד ע"פ מה דגרסינן במס' ביצה דף ו' ע"ב עגל שנולד ביו"ט מותר אפרוח שנולד ביו"ט מותר זה מוכן אגב אמו וזה מתיר עצמו בשחיטה ולכאורה קשה למה לא קאמרינן גבי עגל ג"כ הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כמו באפרוח ויש בזה נ"מ לדינא באם הפרה עומדת לגדל ולדות דאז אינו מוכן אגב אמו כדכתב הרא"ש ז"ל ואילו לטעמא דמעב"ש אז מותר ומצאתי בצל"ח ז"ל דמקשה כן ומתרץ דגבי עגל לא שייך ההיתר דמעב"ש הואיל דיש לו היתר אגב אמו ומותר בשחיטת אמו והא דמקשו ר"כ ור"א לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט כלומר דכי היכי דבעגל שנולד ביו"ט מותר משום מעב"ש כן נמי באפרוח משמע דבעגל נמי יש ההיתר דמעב"ש ז"א דהם מקשין כל עיקר מן עגל שנולד מן הטריפה דהתם שייך מעב"ש ורב היה ס"ל דמקשין מנולד מן הכשירה ע"כ השיב להם הואיל ומוכן אגב אמו עכ"ל הצל"ח ז"ל אם שאינו לשונו ז"ל ממש ולפענ"ד אי אפשר לומר דר"כ ור"א לא הקשו מתחלה רק מנולד מן הטריפה אבל בנולד מן הכשירה ליכא למ"ד דס"ל ההיתר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה כדברי הצל"ח ז"ל דהא בירושלמי דסוגיא דידן גרסינן מפורש עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מעב"ש והכא לא קאי על נולד מן הטריפה דהא לקמן גרסינן לה נולד מן הטריפה והכא ע"כ בנולד מן הכשירה אלא ע"כ דר"כ ור"א מקשין אפילו מנולד מן הכשירה וס"ל דאעפ"כ שייך ההיתר דמעב"ש דהא במעי אמו אי אפשר לשוחטו כדאיתא בתוס' ז"ל דדמי לשוחט בלילה או דס"ל דלא ניתר בד' סימנין כדר"א עיי"ש ע"כ בלידתו נתחדש היתר לשוחטו בעצמו ומיגו דאתקן להאי אתקן להאי ע"ז תירץ להו רב דז"א דהואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ותיבת בשחיטה לכאורה מיותר דפשיטא דבשחיטה הוא ניתר אבל מרמז להו עוד דבעגל שנולד ביו"ט אין צריך ההיתר דמעב"ש דהא מוכן אגב אמו בשחיטה כלומר בשחיטת אמו וכיון דשחיטת אמו מתיר לו לא שייך ההיתר הואיל ומעב"ש כדברי הצל"ח ז"ל ובזה יתבאר הירושלמי דגרסינן עגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה והוא כר"כ ור"א אפילו דניתר בשחיטת אמו מ"מ נתחדש לו ע"י לידתו עוד היתר שחיטה ע"י עצמו וע"ז פריך ר"ז מעתה מדברית תהא מותרת כו' צבי' כו' שהיא מתרת עצמה בשחיטה פי' דהא גבי עגל יש לו היתר בשחיטה ע"י האם רק דע"י עצמו אין לו היתר משום דמוכסה מן העין ואין בידינו לשוחטו וא"כ לפ"ז אין תימר דאפילו דבר שאין איסור שחיטה בגופו עליו רק משום שאינו לפנינו ואין בידינו לשוחטו אם תימר דנקרא מתיר עצמו בשחיטה א"כ מדבריות תהא מותרת והתם נמי נימא הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דהא כשלא היה לפנינו לא היה בידינו לשוחטו ועכשיו הוא בידינו בשלמא אם לא היה לו היתר שחיטה ע"י האם וא"כ בע"ח שלא יצא לאויר העולם לא נתנה לו התורה היתר שחיטה עד שיצא לאויר העולם וא"כ הלידה מתרת אותו מאיסור אבר מן החי או שאינה זבוחה והיה עליו איסור שחיטה בגופו ע"כ שייך שפיר הואיל והלידה מתיר עצמו בשחיטה אבל כיון דאיסור שחיטה בגופו ליכא דהא יש לו היתר שחיטה ע"י האם להוציאו מאבר מן החי רק דהוא מוכסה ואין בידינו לשוחטו בעצמו ועכשיו ע"י הלידה בא לפנינו בידינו ולא נתחדש עכשיו היתר שחיטה בגופו רק דבפועל לא היה נשחט משום דמוכסה א"ת כן דנקרא מתיר עצמו בשחיטה אף דהיתר שחיטה בגופו יש לו אך שלא היה בפועל לשוחטו וכשבא אל הפועל נקרא גם הפועל מתיר עצמו בשחיטה א"כ מדבריות דהיתר שחיטה יש לו להוציאו מאבר מן החי אך דבפועל לא היה לפנינו וכאשר יבוא לידי פועל נימא דמותר איסור מוקצה הואיל ויש לו היתר בשחיטה בפועל ע"כ חזר ר"ז ואמר טעם אחר לעגל שנולד ביו"ט דעגל שנולד מותר דלא דמי לביצה שנולדה דעגל מאתמול הוא גומר וע"כ הוא מוכן [אפילו בנולד מן הטריפה דהוי דבר מוכן טמון בדבר שאינו מוכן כדאיתא לקמן] משא"כ ביצה דבו ביום שנולדה נגמרה ולא ס"ל כרבה דמאתמול נגמרה אלא ביום זה נגמרה וכיון דביום זה נגמרה לא הוי אוכלא דאפרת דהוי כמוקצה שיבש כיון לא דלא הוי מוכן מאתמול דבנולד חמיר כ"כ כ"ז שלא היה מוכן מאתמול הוי כגרוגרת שיבש כשיטת הירושלמי וכדברינו לעיל. א"נ י"ל דהא דר"כ ור"א ס"ל דמתרת עצמה בשחיטה הוא כתירוץ התוס' ז"ל דלכתחלה אסור לשוחטו מידי דהוי בלילה שאינו יכול לראות ע"כ פריך ר"ז מעתה מדבריות תהא מותרת דהא אין עלה איסור שחיטה אלא שהוא אינו יכול לשחוט מפני שאינו יכול לראות והחסרון הוא שאינו בידו לשחוט כמו מדבריות:

א"ר בא אתיא כמ"ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין. הרשב"א ז"ל פי' דקאי על עיקר דינא דעגל שנולד ביו"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה והא נפל הוא ע"כ אתיא כמ"ד לחדשים מקוטעין ע"ז מסיק אפילו כמ"ד לחדשים מסוימין אך הגע עצמך שסיים אימת עלה עליה זכר עיי"ש: