חידושי רמב"ן על יבמות צח:

והא דקתני נשא אשה ובתה מוציא אחת וכו'. אגר דעלמא קאי שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה וכן בירושי וש"מ דרישא לאו דוקא הני דיני בלידתו בקדושה. ומדקתניהכי משמע דבעודן עכו"ם אשה ובתה מותרת לו כדין בני נח וזו שגזרו בגירותן טעמא משום דכיון שיש להן שאר בעודן עכו"ם יאמרו מותר לישא אשה ובתה בישראל וכן נראה בשתי אחיות מן האם והא דקתני אשה ובתה משום דבעי למיתני עלה מתה אשתו מותר בחמותו כך נראו לי פירושי שמועות הללו. ונמצא עכשיו לפי מה שאמרנו שכל שלשה דורות של מטה דידי' דהיינו בתו ובת בנו ובת בתו וכן בת בנה של נקבה מותרי' בגרי' וכן איסורי אישות של מטה כגון כלתו וכן אחות האב בין מן האב בין מן האם בדברי ר"ע ואחות האם מן האב ואם חמיו נמי מותרות אבל בזרעה של אשה כגון אחותו מן האם או מן האב ומן האם ואחות האם מן האם ושני דורות למעלה אמו ואם אמו ובן אשה ובתה ובת בתה חמותו ואם חמותו כולן אסורות לו וכן שתי אחיות מן האם אסורות עליו וכן דעת הרב ר' משה הספרדי ז"ל דבתו שנתגיירה מותרת לגר. ובפלוגתא דרב אחא ורב ששת (דלעיל יבמות דף כ"ז) פסק רבינו הגדול ז"ל לחומרא הילכך אף אשת אחיו מאמו או מאביו ומאמו שנשאה כשהוא גר אסורה עליו וכיון דקתני ברייתא ומותרת באשת אחיו ובאשת אחי אביו ובאשת אביו ומוקמי' לרב ששת אשת אחיו דנסבא כשהוא עכו"ם אף אשת אחי אביו ואשת אביו בהכי מתוקמין כך כתב הרב ר' אברהם בר דוד ז"ל. ודוקא באשת אחי אביו מאמו שאלו בנקיבה ערוה וגזרו על אשתו בגירות, אבל מאביו מותרת דלא עדיף מאשת אחיו כדאמרינן לעיל מן האב ולא מן האם דכולי עלמא לא פליגי דשרי, ולאו דוקא במשוחררים, אלא ה"ה לגרים כדמוכחא שמעתא והכי קתני בהני מתניאתא דלעיל בגר אשת אחיו מאמו. וא"ת קשיא אשת אביו דהא בעודן עכו"ם לר' מאיר אליבא דר' אליעזר לית לי' והיכי קתני לה בהך ברייתא דוקא דנסבינהו כשהן עכו"ם אפילו נסבה אביו כשהוא גר נמי לישתרי שאני התם דגזרו בה משום אמו בגירותו. ואשת אחי אביו לא נתחוור לי דאיסורא דידה משום גזרה [דאחות אביו] לר' אליעזר היא כדמוכת בשמעתא דבמסכת סנהדרין כדאמרן, אבל לר"ע שאר האב הוא ולא גזרו בגרים. והרב ר' משה הספרדי ז"ל כתב בחבורו דאשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת בנו ואע"פ שנשאו אותן משנתגיירו מותרות וכן נראין הדברים דאע"ג דברייתא כולה רישא וסיפא ודאי בשנשאו בעודן עכו"ם מיהו בגירותן לא קתני בה הכא מידי אלא הני אסירא והני שרו ועוד דלפום מאי דקיימא לן [כר"ע] הכי הוא דאשת אחי אביו ודאי אליבא דהלכתא שריא בלא ספק ואפילו לכולי עלמא נמי משמע דשריא בין נשאה כשהיא עכו"ם בין נשאה בגירות כדכתיבנא ומיהו באשת אב נשאה בעודה עכו"ם ודאי שריא ומאן דמוקי הך מתניתא בנשאן בעודן עכו"ם אפילו כר"ע אתיא לי' היתירא דאשת אב דנשואין דבעודן עכו"ם מידע ידיע דליתנהו אלא כזנות בעלמא לגבי ישראל ילא אמרי בהו באנו מקדושה חמורה לקלה תדע דאמרינן בגמרא כשהוא עכו"ם מאי למימרא וכו' אבל בנשאה אביו כשהוא גר יש לומר דאסירא משום שמא יאמרו וי"ל שלא יאמרו כלום בצד האב שהדבר פשוט אצלם שאנו מחזיקים אותם בהפקר הזרע אי משום דשטיפו בזמה אי משום דאין להם קורבא באב אלא זו בלבד וחדוש הוא להם, וזהו טעם הרב הנזכר ז"ל כדכתבי'. וכן עולה משמועה זו דאחות האם מן האב לא יכנוס לכתחלה ואם כנס יקיים. והרב ר' משה הספרדי ז"ל מתיר לכתחלה ורואה אני דבריו שלא אמרו נכתחלה לא יכנוסאלא לדברי האומר אחות האב מן האם יוציא דכיון דמצינו להם אחוה בצד האב איכא למיגזר בהא משום הנך אבל לדידן כיון שלא מצינו להם שאר האב כלל לא באב ולא באם אפילו לכתחילה נמי כונס אבל בירושלמי מצאתי לשון אחר ושאר כל העריות כנס אין מוציאין מידו לא אמר אלא כנס הא בתחלה אסור. אבל רש"י ז"ל סובר שם במסכת סנהדרין דההיא דקתני כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח נהרג עלי' כללא הוא אפילו לאישות ואוקמוה לר' עקיבא דאמר חייבי מיתות כתיבי בהו דאישות ולאו אישות ומינייהו גמרי' לכולהו חייבי מיתות והא דקתני אידך ומותר כאשת אחיו ר' אליעזר היא דאמר קורבא דאחוה כתיבא בהו דאישות לא כתיבא ונראה שהוא גורם שם בתחלת השמועה ואמר ר' מאיר כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עלי' בן נח מוזהר עלי' אין ב"ד ישראל ממיתין עלי' אין בן נח מוזהר עלי' והתניא וכו' ואין הגירסא בנוסחאות ישנות אלא כמו שכתבתי למעלה ועוד דלדבריו אף דרבנן אדרבנן הוה קשיא ועוד דאם כן לרבנן דפליגי עלי' דר' מאיר אליבא דר' עקיבא איתרבו להו חייבי כריתות מאיש איש ואפילו אישות דבין לרבנן בין לר' מאיר אית להו קורבה דאישות ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת אביו והכלה כלן אסורות הן דגזרינן בהו אפילו נסבינהו כשהן עכו"ם ואפיקתה לכולה שמעתין מדר' עקיבא והלכתא ואוקימתא לר' אליעזר. ועוד פירש"י ז"ל שם בסנהדרין דכי אמר רב הונא עכו"ם מותר בבתו בין לר' אליעזר בין לר' עקיבא דקסבר לא ילפינן אינך עריות מהנך דכתיבי בהאי קרא מדפרט כל הני ש"מ דוקא כתבינהו ואם כן לרב הונא אליבא דר' עקיבא ליכא למימר בגירות משום שמא יאמרו אלא אמו ואם אמו דמיהו סוגיין לא אזלא הכי אלא כל שאר אחוה מן האם אית להו מדפליגי באיסורי אישות דאחוה מן האם הא באחוה גופה אסירן ובזה אין פירושו נכון כלל דאם כן הני מתניאתא הוו תיובתי' דרב הונא ועוד מאי שנא בתו דנקט.

ומאן דשרי כר' עקיבא דאמר חמות לאחר מיתה קליש לה איסורה. מהא משמע דחמות לאחר מיתה לר' עקיבא לאו חייבי כריתות היא דאי חייבי כריתות היא מאי קונשא כולהו נמי דאחוה נמי חייבי כריתות היא ובריש פרק הנשרפין בסנהדרין (דף ע"ו) אמרינן רבא אמר חמות לאחר מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמות לאחר מיתה בשריפה ור' עקיבא סבר איסורא בעלמא ואי חייבי כריתות היא לא אמרינן איסורא בעלמא ומיהו מדאורייתא היא דאי מדרבנו הוה לי' למימר ור' עקיבא סבר מדרבנן בעלמא ועוד דא"כ ליתני גבי שניות אלא איסורא דאורייתא דכתיב ארור שוכב עם חותנתו וכן פירש"י שם וה"ה לאם חמותו וחמיו והכי משמע לעיל בפרק האשה (יבמות דף צ"ד) וכולן בכלל חותנתו אבל שריפה וכרת ליכא הילכך קדושין תופסין בהן אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב שהיא בכרת והרב ר' משה הספרדי ז"ל שהסכים על ידו, ואינו נכון. וכן הרב ז"ל שכתב בבתה ובת בנה ובת בתה, שלאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן משום מיתת ב"ד כחמות ואינו מחויר שלא הוזכר דבר זה בשום מקום והרי כאן אמרו נשא אשה ובתה מוציא אחת ותני מותר בחמותו לאחר מיתה משום דקלשה איסורה ואלו בבתה אסור לעולם וכן בפרק האשה רבה (שם) אקשי' אי ר' עקיבא ליתני נמי חמותו ולא עלה על דעת למיקשי ליתני נמי בתה [ואף דבתה] ובת בנה ובת בתה מחמות בפרק אלו הן הנשרפין (דף ע"ה) [נפקא לן] לא לכל הוקשו אלא מה נהלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ומיהו מיניה ובי' בעינן עונש כאזהרה ועוד דהלכה דון מינה ואוקי באתרה בשבועת העדות (דף ל"א) ובאזהרה וכרח עשה הכתוב בתה ובת בנה לאחר מיתה כמחיים וכן לא למדו כרת לחמות לאחר מיתה מביתה אלא אזהרה שמענו ממנו וכרת מחיים דומיא דעונש דכתיב בדידה ולאחר מיתה לאיסורא נתרבית מדוכתא אחריתי, וצ"ע.